איזון עדין: מתכננת מסע באיים הפיליפיניים עם תקציב מוגבל
על מסע בין איים, תכנון קפדני, וההתמודדות הרגשית עם הוצאות ללא הכנסה
למודת ניסיון, הפעם ניגשתי אחרת לתכנון המסע שלי בפיליפינים. במקום המעברים התכופים שראיתי כה רבים עושים ברשתות החברתיות, בחרתי במסלול מרווח יותר: 4-6 ימים בכל מקום. זה אילץ אותי לוותר על חלק מהיעדים שרציתי להגיע אליהם, אבל נחמתי את עצמי במחשבה שפשוט אשאיר משהו לפעם הבאה.
תהליך התכנון היה מתודי ומחושב. ראשית, איתרתי את כל המלונות המועדפים בכל היעדים לפי התאריכים המדויקים. רק אחר כך תכננתי את המעברים ביניהם – באחד נדרשה מעבורת, בשני טיסה, ואחר הצריך מונית באותו האי. רק כשכל הטאבים היו פתוחים בדפדפן וראיתי שהפאזל מסתדר, לחצתי "הזמן" ושילמתי: 2500 ש"ח ל-20 לילות. חישוב מהיר – 125 ש"ח ללילה בממוצע. החלטה מחושבת נוספת: בשני מקומות הסתפקתי בלינה בסיסית, ובשניים האחרים הרשיתי לעצמי שדרוג צנוע – תוספת של 6 דולר ללילה לחדר טוב יותר.
וואו. זה היה תהליך ממושך ומאומץ. השוויתי מחירים בקפידה, וחקרתי את האזורים המדויקים שכדאי לישון בהם (בעזרת צ'אט GPT כמובן, שפרש בפניי את היתרונות והחסרונות של כל אזור, והשאיר לי רק לבחור).
אבל ברגע ההזמנה, ליבי התכווץ. מילאה אותי תחושה לא נעימה.
אני כבר מכירה את התחושה הזו ולא הופתעתי ממנה. היא מוכרת, צפויה, ובהחלט מובנת. זו התחושה שעולה בי כשאני מוציאה כסף בזמן שאין לי הכנסה קבועה.
זה מוזר, כי היא מגיעה אפילו בחופשות קצרות כשאני יודעת שאני חוזרת לעבודה בקרוב, אבל הפעם יש לה את כל הסיבות בעולם להיות כאן. אני באמת מוציאה כסף כשאין לי עבודה.
זה הצד האחראי שבי נושף לי בעורף, וקשה לו להאמין בתהליך. הוא פרקטי – רוצה לראות מספרים, תוכניות, ודאות. אני משכנעת אותו שאין לו מה לדאוג, שאני על זה, שיש לי תוכנית, ושהיא תצליח, כי אין ברירה אחרת.
כשהזמנתי שבוע באחד האיים וראיתי את המחיר המצטבר, נשמתי עמוק והזכרתי לעצמי: "זה רק יום עבודה באוסטרליה". יום עבודה אחד. תירגעי. תרשי לעצמך.
אם יש משהו שהיציאה לנוודות מלמדת אותי, זה בדיוק זה. אני חוסכת בהמון דברים אחרים: לא אוכלת במסעדות יקרות, אלא מכינה בבית, ופה בפיליפינים גיליתי שאוכל הרחוב זול מאוד, אופציה מצוינת לעומת מסעדות מערביות כמו פיצריות שמייקרות את המחירים.
אני כבר לא מבזבזת על בגדים, כי הבנתי שיש לי מספיק ואיני צריכה עוד. כך גם כשאני ניצבת מול בגד יפה בחנות, אני מזכירה לעצמי שאני לא צריכה אותו. למדתי לחשוב כך על כל רכישה פוטנציאלית – האם אני צריכה את זה כרגע, או סתם רוצה? והתשובה הזו עוזרת לי לכוון את ההחלטות שלי בצורה מדויקת יותר.
ראיתי לא מזמן ציטוט שנחרט בי: "משמעת היא לבחור בין מה שאתה רוצה כרגע, לבין מה שאתה הכי רוצה." והמילים האלה הפכו למצפן שלי ברגעי קבלת החלטות.
כי בסופו של יום, המסע הזה – הנוודות הזו – היא מה שאני הכי רוצה. והמשמעת שלי בבחירות היומיומיות היא מה שמאפשר לי להמשיך בו.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן