מסע במוזיאון הקינוחים של מנילה
בלאגן מתוק בין פרות רודיאו ושערות סבתא, ואיך מצאתי את עצמי במשחק הדיונון?
באותו מתחם ענק של TIME & SPACE CUBE, נמצא גם מוזיאון הקינוחים. ראיתי מראש שכרטיס באתר זול יותר ב-200 פזו, ולכן שילמתי 600 פזו (כמעט 30 ש"ח) במקום 800.
מיד בכניסה עברתי דרך דונאט ענק, שהוביל אותי ישר אל חדר הדונאטס. שם קיבלתי אסימון גדול, אותו הכנסתי למכונה שהוציאה כדור מלא בסוכריות צבעוניות—כבר התחלה מתוקה!
בכל חדר שעברתי היו צלמים מקצועיים שהציעו לצלם אותי. ראיתי שאחרים נותנים להם את הטלפון שלהם, אז פעלתי כמותם. "יותר מדי תמונות ביום אחד," חשבתי לעצמי.
מחדר הדונאטס המשכתי לחדר מקלות הסוכר, ופתאום זה נראה לי כל כך מצחיק שאנחנו קוראים לזה "שערות סבתא"—מי בכלל חשב על השם הזה? חחחח. שם הכנתי לעצמי מקל סוכר ואכלתי אותו בהנאה.
המשכתי לחדר הבא, שבו היו המון "אופציות לתמונות". כנראה שזה מה שמוכר בסוף, וזה מה שאנשים באמת נהנים ממנו, אז למה לא?
אבל הדבר שהכי סקרן אותי, והילדה הקטנה שבי ממש התרגשה ממנו, היה מכונת ממתקים אנושית. מדובר במתקן שבו שוכבים על רצועה תלויה באוויר, בזמן שמישהו אחר מפעיל ג'ויסטיק ומזיז אותך כמו וו של מכונת ממתקים, והמטרה היא לאסוף כמה שיותר ממתקים מהרצפה.
זה כל כך ריגש אותי, ואפילו לא הפריע לי שהתענוג הזה עולה תוספת של 200 פזו. עמדתי שם והתלבטתי. למרות הלחץ של הצוות, הבנתי שזה מתקן לילדים. אולי הילדה שבי מאוד רצתה, אבל אני כבר לא ילדה (ובעיקר לא בגודל של ילדה), אז ויתרתי.
בהמשך הגעתי לחדר הבננות, שהיה פשוט מקסים. שם, נציג המוזיאון חייך אליי ואמר: "את יכולה לקחת כמה גלידות שאת רוצה!". כשהסתפקתי בכדור אחד קטן, הוא נראה מופתע לחלוטין.
אבל החדר הבא היה גולת הכותרת של המוזיאון עבורי—חדר משחקים, שעל הבר שלו נמצא המשחק הכי טוב שיש—משחק העוגייה מסדרת "משחק הדיונון"!
וואו! התרגשתי כל כך לשחק בזה! מיד נזכרתי שהשיטה היא ללקק את העוגייה, כדי לשבור אותה מבלי להיפסל. היה לה טעם מתוק של קרמל דביק, וזה הוסיף עוד עומק לחוויה.
"אתם מכירים את הסדרה, נכון?" שאלה המפעילה.
"ברור! רק אני מקווה שכאן העונש פחות חמור, אחרת יהיו ביקורות מאוד רעות על האטרקציה!" הצחקתי את כולם.
אפילו שהעונש כאן לא היה מוות, המשחק היה מלחיץ בטירוף. הרגשתי את עצמי שוברת את חלקי העוגייה בזהירות—רק לא להפסל! למרבה המזל, הצלחתי לשמור על צורת הלב בעוגייה ויצאתי בחיים!
איזו גאונות זה לשים כאן משחק כזה! רק המחשבה על שיתוף הפעולה של המוזיאון עם הקונספט הזה גרמה לי להתפעל מחדש.
מלאת אדרנלין, המשכתי לחדר החלב, שם עמדו מכונות רודיאו—כמו "השור הזועם", רק בסגנון פרות משוגעות.
"קדימה, תעלי!" הפציר בי המפעיל.
כנראה שלא חשבתי יותר מדי, כי פשוט עליתי. או ניסיתי לעלות—ולא כל כך הצלחתי, אז הוא עזר לי (חחח, מבוכה ראשונה).
הפרה התחילה לנוע מצד לצד, למעלה למטה. ואו! זה היה מצחיק, כיף ומפחיד—הכול באותה נשימה! כשהיא התחילה לנוע יותר ויותר מהר, הבנתי שזה באמת מתקן לילדים. למרות הכיף, החלטתי לשחרר ולרדת.
"אצלם אותך כאן ליד בית הבובות, ואז תוכלי לגשת לדוכן הקינוחים האחרון," אמר המפעיל.
"עוד קינוחים??" נפלט לי בהפתעה.
"זה מוזיאון הקינוחים," הוא חייך.
והפעם? קיבלנו כריך של גלידת שוקולד עם סוכריות, בין שני קרקרים מלוחים. וואו! איזה שילוב מדהים! החך שלי התמוגג, למרות הקושי התפעולי של הביס.
לסיום, קיבלנו פיסות שוקולד תות בצורת גלידה, לצד מיני עוגות גבינה עם קצפת שהיו פשוט מופלאות!
הגעתי לחדר האחרון, שם נתלו מהתקרה כדורי ברזל בצורת סוכריות.
הצלם הורה לי לשבת על אחד מהם—
"Like a wrecking ball!"
וזה פשוט קרע אותי מצחוק.
ונחשו מה היה בחנות המתנות בסוף התערוכה? נכון, לא ספרים. המקום כולו היה מלא בממתקים מכל הסוגים, והרגשתי שזו הייתה חוויה מתוקה להפליא.
מה שבטוח—כדאי להגיע לשם רעבים. 🍭🍩🍫
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן