שיעור בעסקים
שיחה רנדומלית במסעדה הזכירה לי למה לפעמים שווה לשלם יותר
📍דה נאנג, וייטנאם
בימים האחרונים הגוף שלי מראה סימני חולשה, וזה מרגיש מאוד מוזר כי הנפש שלי בשיא, אז מה פתאום הגאפ הזה שגורם לדיסוננס. אני לא מרגישה חולה, אז למה יש לי תסמינים כאלה?
התייעצתי עם הרופא התורן, צ'אט GPT, עברנו על ההיסטוריה הרפואית האחרונה שלי והוא קבע שהגוף שלי מותש. כי מעבר ממקום למקום זה תמיד מעמיס על הגוף, ולמרות שים ושמש הם התרופה הכי בריאה, הבנתי שבמהלך כמה ימים שכחתי לשתות מים, כבר יומיים שאין לי תאבון (שזה הסימן העיקרי לזה שאני לא אני), ושיעול מציק מלווה באוזן סתומה - אוקיי זה כבר ממש מציק.
יש לי תרופות של עזרה ראשונה שאמא הביאה לי מהארץ בפעם האחרונה שנפגשנו באוסטרליה. הגוף שלי מכיר אותן, והן באמת עזרו להרגיע את התסמינים.
הצ'אט המליץ לי להישאר בבית ולנוח, לא לעשות כלום, אפילו לא לכתוב, רק כדי להוריד מעצמי לחץ, כי הגוף כרגע נלחם.
"אפילו לא לשבת בבית קפה עם הלפטופ?" שאלתי, מבינה כמה אני אוהבת את זה פתאום.
"בתי קפה בדרך כלל רועשים, ואת צריכה להיות בסביבה שלא מצפה ממך לכלום כרגע, כדי שגם את לא תצפי מעצמך. זה רק עד שתרגישי טוב יותר, זה לא לנצח," הוא הסביר ברוך, וקיבלתי את עצתו, בערך.
ביטלתי את השעון המעורר ונתתי לגוף לנוח כמה שירצה. הוא בחר להתעורר ב-12 בצהריים, זכותו.
רק שאז הבנתי שגם בלי תאבון, אני צריכה לאכול משהו, כי אחרת בטוח לא תהיה לי אנרגיה לכלום. האוטו הקטן צריך דלק.
יצאתי למסעדה ברחוב המקביל, כי זכרתי שהם מגישים קפה גדול, וראיתי בתפריט טוסט אבוקדו עם סלמון - אופציה בריאה. הגעתי לשם והזמנתי את הארוחה הנפלאה הזו ב-19 ש"ח.
בשולחן לידי ישבו שני בחורים. באוזן הטובה שלי הצלחתי לשמוע את השיחה שלהם. זו הייתה פגישת עסקים - אחד הבחורים מכר לשני את שירותיו בתור מנהל מדיה, כשהבחור שמולו הוא מאמן כושר אישי, כנראה ששניהם בעצם.
המוכר הראה ללקוח את עמוד האינסטגרם שלו, וסיפר שכל הלקוחות שלו מגיעים מהאינסטגרם. שיש לו צוות שעושה עבורו שיווק, ואחרי שהסביר ללקוח שהוא צריך להבין לאיזו נישה הוא מכוון, הוא הציע לו חבילה ראשונית של הקמת עמוד, הפקת רילז מדויקים, הגדרת משפטי Hook למשוך את הקהל המדויק, ולעשות העתק הדבק לתוכן מנצח. בהמשך הם יוכלו לעשות מפגשי יעוץ של 1:1, אבל כרגע צריך להתמקד בהנעת העמוד.
הלקוח נשמע מתלהב ומוכן לחתום, אבל אחרי ששמע שמחיר החבילה הראשונה הוא $400 לתקופה של חודש, שאל אם אפשר להתגמש, והמוכר הסכים והציע $600 לחודשיים.
הלקוח התלהב ומיד הסכים. אפילו שילם על הארוחה של השניים, והם נפרדו בחיבוק.
הרגשתי שבמקרה קיבלתי שיעור בעסקים. הרי הלקוח הרגיש ש-$400 זה מחיר יקר, ובסוף שילם $600, כשהוא שמח.
אני נזכרת בקורס המכירות שעשיתי בגיל 20, שם לימדו אותנו קודם כל להוסיף עוד מוצרים לסכום הנוכחי, כי לקוח שמתנגד למחיר לא עושה את זה כי זה יקר לו, אלא כי הוא לא חושב שהעסקה שווה לו, וצריך להראות לו שהיא כן שווה לו. ורק כמוצא אחרון להוריד את המחיר, אם באמת מתעקש על זה שיקר לו.
חזרתי הביתה עם בטן מלאה וראש רענן, למרות הגוף החלש. יש משהו מעניין בפער הזה - הגוף מבקש להאט, והמוח ממשיך לקלוט ולנתח כל פרט.
אולי זה בדיוק כמו אותה טכניקת מכירה שראיתי בפעולה: כשאנחנו חושבים שאנחנו צריכים פחות (מנוחה, "חוסר עשייה"), לפעמים מה שאנחנו באמת צריכים זה יותר - יותר איכות, יותר תשומת לב לפרטים הקטנים.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע