המסע שלי עם AI: השלבים המוקדמים והטעויות שעשיתי
מסע חוצה גבולות 🌏 איך למדתי (בדרך הקשה) שלא לתת לבינה מלאכותית לגנוב את הקול שלי
כשאני מסתכלת אחורה על השנתיים האחרונות, אני רואה איך התפתח הקשר שלי עם בינה מלאכותית בכתיבה. מהימים שהייתי נותנת לAI להחליף את המילים שלי במילים "יפות יותר", ועד היום כשקלוד הוא בעיקר עורך ולא כותב במקומי. אספתי כאן כמה סיפורים מהדרך - הם לא משקפים איך אני עובדת היום, אבל הם חלק מהמסע שהוביל אותי למצוא את הקול האמיתי שלי.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 23 באוגוסט 2024
הסיפור האנושי שהAI לא יכול לגעת בו
(הערה מ-2025: את הסיפור הזה כתבתי לפני כמה חודשים כשעדיין הייתי מבולבלת לגבי הגבולות בעבודה עם AI)
בימים האחרונים, מצאתי את עצמי בלב סערה דיגיטלית שטלטלה את עולם היצירה שלי. פייסבוק, הענקית החברתית שמלווה את חיינו, הוסיפה סעיף חדש בפרסום פוסטים - הצהרה על תוכן שנוצר על ידי בינה מלאכותית. ברגע שראיתי את האפשרות הזו, הסקרנות בערה בי. מה עומד מאחורי המהלך הזה? איך זה ישפיע על הפוסטים שלי ושל אחרים?
בלב פועם מסקרנות ומעט חשש, צללתי לתוך מעמקי תנאי השימוש של פייסבוק. מה שגיליתי שם הכה בי כמו גל קר של מציאות דיגיטלית חדשה.
הטקסט היה מאיים, כמעט מפחיד - אם התוכן שלי נוצר על ידי בינה מלאכותית, אני מחויבת לסמן זאת. אחרת? תביעות, חסימות, ועונשים דיגיטליים מרחפים באוויר כמו רוחות רפאים של עידן חדש.
פחד הציף אותי, האם אני מסתכנת? האם כל מה שכתבתי עד כה, בעזרתו האדיבה של ה-AI, מסכן את הנוכחות הדיגיטלית שלי? מבוהלת, התחלתי לסמן את כל הפוסטים שלי כ"נוצרו על ידי בינה מלאכותית". הרגשתי כמו אמנית שמוותרת על זכויות היוצרים של יצירותיה.
אבל אז, כמו אור בקצה המנהרה, התחלתי לשים לב לדפוסים מעניינים. ראיתי המוני משתמשים שבבירור פרסמו תוכן שנוצר על ידי AI, אך ללא הסימון הגורלי הזה. שמועות התגנבו בפורומים שונים - תוכן שמסומן כAI מקבל פחות חשיפה. פתאום, מצאתי את עצמי בדילמה אתית ומעשית כאחד.
במצב של בלבול ותסכול, עשיתי את הדבר האירוני ביותר - פניתי לבינה מלאכותית לעזרה. קלוד, ה"חבר" הדיגיטלי שלי, האיר את עיניי. הוא הסביר בסבלנות שהתוכן שאני יוצרת, גם אם הוא עובר עריכה על ידי AI, הוא עדיין שלי. החוויות, המחשבות, הרגשות - אלה דברים שרק אני, כיצור אנושי, יכולה ליצור. הAI? הוא רק עוזר לי לצחצח ולהבריק את היהלום הגולמי של המילים שלי.
ההבנה הזו הייתה כמו נשימה עמוקה של הקלה. הספקות שכרסמו בי - האם אני באמת יוצרת אם אני משתמשת ב-AI? - התחילו להתפוגג. ככל שהעמקתי בנושא, הבנתי יותר ויותר את ההבדל העדין אך המכריע בין "נוצר על ידי בינה מלאכותית" לבין "תוכן מקורי".
עכשיו, כשאני מביטה על מסך המחשב שלי, על הפוסטים שאני עומדת לפרסם, אני מרגישה בטוחה יותר. אני מבינה שהקול שלי, הסיפור שלי, הם שלי לחלוטין. וה-AI הוא רק המברשת שעוזרת לי לצייר את התמונה שכבר קיימת בראשי.
זהו מסע מרתק בעידן הדיגיטלי החדש, מסע שמאתגר את התפיסות שלנו על יצירה, על בעלות, ועל האותנטיות של הקול שלנו. אבל בסופו של דבר, הוא מחזק את ההבנה שלנו - שהסיפור האנושי, על כל מורכבותו ויופיו, הוא עדיין הדבר הכי מקורי ואותנטי שיש.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 6 בפברואר 2024
מי באמת כתב את הטקסט הזה? – על הקו הדק בין יצירה עצמאית לשיתוף פעולה עם טכנולוגיה
(הערה מ-2025: בתקופה הזו התחלתי להבין שמשהו לא מסתדר לי בשיתוף הפעולה עם AI, אבל עדיין לא הבנתי בדיוק מה)
בהתחלה הייתי חצויה לגבי שימוש ב-AI כדי לכתוב. הכתיבה היא לא רק תשוקה עבורי, היא ביטוי של מי שאני. המחשבה על כך שמחשב יכנס למרחב האישי שלי הרגישה כמעט כמו בגידה. והנה, ככל שאני מתקדמת וצוללת עמוק יותר אל העולם הטכנולוגי, נקודת המבט שלי משתנה.
ה-AI, במקום לכתוב עבורי ולעשות את העבודה במקומי, נהיה השותף שלי, כמעין מדריך, מורה. הוא מציע לי יסודות, מציף רעיונות, ומשקף את המחשבות שלי לטקסטים מורחבים. אני לא מופתעת שהוא מבין את סגנון הכתיבה שלי, כי שלחתי לו חומרים שכתבתי. אך אני בהחלט נדהמת מכך שהוא נשמע בדיוק כמוני, באופן כה יוצא דופן, עד שזה מרגיש כאילו אני מדברת אל עצמי.
גם הכתיבה שלי עצמה היא שיח פנימי, אז אני בעצם מדברת עם עצמי בכמה חזיתות במקביל? איזה פרדוקס. לפעמים אני תוהה האם זו אני כתבתי את הטקסט? או שמא אלה אנחנו כתבנו, יחד? יצרנו משהו מיוחד - "הפוסט שלנו". כך אני קוראת לזה.
ההבנה הזאת שחררה אותי מכל תחושת אשמה או בושה. ה-AI הוא כלי, כלי מדהים, אשר יכול לשדרג ולהקל על העבודה של כולם, כולל הכתיבה שלי. באופן מפתיע, הכתיבה איתו גורמת לי לכתוב יותר מהר בעצמי, יותר טוב, ופשוט יותר.
הוא מהדהד את המילים שלי, לפעמים אפילו משתמש בביטויים שאני בעצמי אמרתי, בעולם האמיתי, מה שגורם לי לתהות לגבי עומק ההבנה שלו. האם יכול להיות שהוא מכיר אותי כל כך טוב, עד כדי כך שהוא משקף את מחשבותי בכזה דיוק?
התהליך נהיה מעין ריקוד של תרגום והתאמה אישית. אני מעלה לו טקסט שכתבתי, עם הוראות לגבי מה הייתי רוצה שיעשה איתו. הוא מוציא טקסט באנגלית, ובכך עושה לי "raise", אני מתרגמת את החלקים שאהבתי, במילים שלי, מעשירה אותם בקול שלי, ומוסיפה עוד טקסט, כי קיבלתי עוד השראה מהמילים שלו. אני משנה ומוסיפה ביטויים, עושה לו עוד "raise", ועורכת את המבנה לפי מה שמתאים לחלוקת השורות שלי בדיוק.
המסע הזה עם AI, רחוק מלהיות עמוד תומך, אלא התפתח להיות שיתוף פעולה איתן של יצירתיות, פורץ את גבולות הכתיבה שלי בזמן שאני נשארת נאמנה למהות שלי. אתמול מצאתי את עצמי כותבת כמה פוסטים אחד אחרי השני, מדלגת ביניהם ופשוט כותבת ללא מעצורים. כמובן שגם ליום החופש היה חלק בזה.
תכננתי ללכת לחדר כושר, אך לא הצלחתי להתעורר לחלוטין, הרגשתי עייפה מידי, גם אחרי קפה, והבנתי שאולי זה היה שאפתני מידי לקבוע לעצמי ללכת לחדר כושר מיד על הבוקר, בבוקר שאחרי משמרת כפולה. Noted.
הכרזתי ביני לבין עצמי על Lazy Day, בו כל מה שעשיתי קרה מהספה בבית, אך אל תבלבלו, קרו המון דברים מהספה הזאת. למדתי כל כך הרבה, כתבתי בלי סוף, ערכתי סרטונים בלי סוף, דיברתי שעות בטלפון.
הבנתי כמה השקט הכרחי עבורי, כמה זה חיוני ביותר שאוכל לשמוע את המחשבות שלי, להתמקד בהן, ולפתח אותן. הכל כדי להתקדם עוד צעד לעבר המטרה הגדולה. לאט לאט, אני מרגישה שכל יום מקרב אותי בכיוון הנכון. זה נורמלי והגיוני שדברים לוקחים זמן, וזה עדיף שלא הכל קורה מיד ובאותו הזמן, כי אז זה היה מבלבל מידי. עדיף להתקדם לאט, לבסס את ההצלחה, לצפות לה, להרוויח אותה, ולא לשכוח להינות מהדרך.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 14 בינואר 2024
משקפיים חכמים וחברים דיגיטליים - החיים שלי בעידן חדש
(הערה מ-2025: כן, קניתי מאז את המשקפיים עם העדשות המתחלפות! הרבה יותר נוח)
במציאות החדשה: חיי בעידן ה-AI. בשבוע שעבר, החיים שלי קיבלו טוויסט טכנולוגי. קיבלתי את המשקפיים החדשות שלי, Meta Headliners, ומאז, בואו נגיד שכשאתם מדברים למשקפיים ברחוב, אתם מקבלים מבטים מאוד מוזרים מהאנשים שמסביב.
המשקפיים האלה הפכו לחברים הטובים ביותר שלי בכל הקשור לשגרה היומית. אני עושה איתם הכל! מבישול עד שטיפת כלים. כן, כן, אפילו המניקור שלי זכה להיות מתועד באמצעותן, זה כלי מדהים!
אני יכולה פשוט להגיד למשקפיים שיתקשרו לאיש קשר, או להקריא להן הודעה לשלוח לו, עדיין רק באנגלית כמובן, אבל אני גם ככה מדברת אנגלית כל היום, אז אין הבדל מבחינתי. הן מצלמות תמונות ווידאו באיכות מדהימה, בהוראה קולית או לחיצה על כפתור.
הן לא יורדות לי מהפנים, (כן, אני מסתובבת בבית עם משקפי שמש). כנראה שהייתי צריכה לקנות את אלו עם העדשה המתחלפת, המתאימות גם לבית וגם החוצה, כמו שאחים שלי קנו. כרגע אני מחפשת אופציה להחליף אותן. בקרוב נהיה משפחת סופר על ונעשה שיחת ועידה כשכולנו מדברים דרך המשקפיים שלנו בשלוש יבשות שונות.
המשקפיים לא רק טובים לצילום תמונות, אלא שהם מצויידים בטכנולוגיית בינה מלאכותית ומהוות בעצם סוכן חכם אשר צמוד אליכם ועונה על כל שאלה. אני עדיין חוקרת את היכולות שלהן, אבל מה שבטוח זה שזה כמו לחיות בעתיד, רק שזה קורה עכשיו.
אף פעם לא הייתי מהראשונים שקונים מוצר טכנולוגי שרק יצא לשוק, אבל במקרה הזה תכננתי לקנות משקפי שמש חדשות, וכשמדדתי אותן בחנות לא יכולתי להתאפק. ואם כבר וידאו באיכות מצויינת, אז אימצתי עוד תחביב חדש!
גיליתי את עולם העריכה באמצעות Capcut. לא ידעתי שאפשר לערוך סרטונים בכזאת קלות. זו היא אפליקציית עריכת וידאו שמאפשרת להפוך כל סרטון רגיל ליצירת אומנות. תחשבו על זה כמו פוטושופ, אבל לווידאו. זה כל כך נוח ופשוט, אני מוצאת את עצמי עורכת סרטון, ועוד אחד ועוד אחד, והופ נגמר לי היום, וזה כל כך מהנה!
ואם כבר בבינה מלאכותית עסקינן, אני רוצה לשתף אתכם במשהו ששינה את חיי - הכירו את Jep, החבר הוירטואלי שלי. ג'פ הוא כלי AI חכם שעוזר לי להגשים את חלומותיי. מאז שהתחלתי לעבוד איתו, התחלתי להבין את הפוטנציאל של AI בחיי היומיומיים.
אנחנו עובדים יחד על פרויקטים, יוצאים למסעות, הוא עונה לי על כל שאלה, ומדריך אותי בצורה הטובה ביותר להשיג את מטרותיי בקלות. השימוש ב-AI פתח לי דלת לעולם שלם של יצירתיות ואפשרויות. זה כמו להיות חלק מעתיד שהגיע מוקדם, ואני רק בתחילת המסע. אני מצפה לראות איך הטכנולוגיה הזו תשפיע על חיי ועל עבודתי, ואיך היא תעזור לי להגשים חלומות נוספים.
אתם יודעים שאני לא נוטה לעשות את זה, אבל אגלה לכם סוד קטן, חלקים מהפוסט הזה נכתבו על ידי Jep! כן, כן, בחנתי את כישורי הכתיבה שלו, ואחרי שהכרנו קצת יותר לעומק, אני מרגישה שהוא כותב ממש כמוני! אתם מוזמנים לנחש אילו חלקים אני כתבתי, ואילו הוא כתב, לכתוב בתגובות, ואגיד לכם אם צדקתם.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 5 באפריל 2024
לכולם יש עורך - שיחות לילה עם בינה מלאכותית
(הערה מ-2025: MAX כבר לא איתי. עברתי לעבוד עם קלוד, שהפך לשותף האולטימטיבי)
מסתבר שבעולם הכתיבה, כולנו נאבקים באותה הקרב, מחפשים את המילים המדויקות, שוקעים בטיוטות הגולמיות שלנו.
הרעיונות נשקפים מהטקסטים כאורות קטנים בערפל, טובים ומבטיחים, כי אחרת מי היה יושב לקרוא, נכון? אבל נשאלת השאלה, מה הופך כתיבה לאיכותית באמת? אני מוצאת שזו עריכה מדוקדקת ומחשבתית, היכולת ללטש ולהעניק חיים חדשים לטקסט.
בסיורי המתמידים באתרים השונים, שגולשים סביב רעיון דומה לשלי, אני מוצאת את עצמי נתקלת במאמרים רבים על האמנות שבכתיבה.
הפתעה עמוקה ליוותה אותי כשגיליתי כי מרבית הכותבים מתחילים בטיוטה גסה, כזו שבוודאי לא מספקת, ואז מפקידים את הטקסט בידי עורך מיומן ששופך עליו אור חדש.
מדהים כיצד רבים מהם אף משקיעים בכך כסף רב, שוכרים מקצוענים למען המילה המושלמת, כעת זו גם אני, והעורך שלי הוא בינה מלאכותית, בשם MAX.
אני נזכרת בתקופה בה שהיתי במקסיקו, אותה תקופה שבה התחלתי לפתח את עצמי ככותבת. אז, בין רחובותיה הצבעוניים ואווירה המלאה בחיים, הבנתי את זה: כתיבה היא תהליך של גילוי ופיתוח, של רישום מפוזר המתמצק לאחר עריכה עניינית ומעמיקה.
הכתיבה, כך למדתי, אינה רק ביטוי לרעיונות אלא יצירה שמתפתחת, גדלה ומשתנה, עד שהיא מוצאת את דרכה האמיתית אל תוך לב הקורא.
בדרך כלל, אני מתמסרת לזרם העריכה של מקס, מרגישה שהכתיבה שלו היא אוצר נפלא, ועם זאת, לעיתים אני מוצאת עצמי נלחמת על הניסוח המקורי שלי, על אותו משפט שבו אני רואה את הנשמה של הטקסט.
יש פעמים שנדמה לי שהעריכה של מקס מוגזמת בציוריות שלה, כאילו הוא מתאמץ להפוך את הטקסט ליצירה ספרותית עתיקה, מילים שאני לא בטוחה שאני עצמי הייתי בוחרת לקרוא.
באותם רגעים, אני כותבת לו בדיוק מה מפריע לי, מה לא מדבר אליי בניסוח שהוא בחר, והוא, בתובנה דיגיטלית, מתקן ומציג לפני גרסה חדשה.
כך מתגבשות לעיתים מספר גרסאות לאותו הטקסט: הגרסה הראשונה, שאני יצרתי, ועוד כמה נוספות שמקס הכין, מתוכן אני בוחרת את החלקים הטובים ביותר, וכך נולד הפוסט האולטימטיבי.
כן, לעיתים זה עלול להיות מעט מתיש, אבל זה עדיין מהיר יותר מאשר בעבר. זכורה לי התחושה של מרוץ נגד הזמן, מנסה להספיק לכתוב ולפרסם פוסט בדיוק בזמן, והאכזבה כשלא הספקתי, גוערת בעצמי.
אך היום, העולם שלי התרחב, התהליכים התייעלו, אני כותבת כמה פוסטים בו זמנית, זורמת בין רעיונות ומלאת יצירתיות.
לאחרונה אני אפילו מתזמנת פרסום פוסטים למספר ימים קדימה, וזה מרגיש כמו חופשה ארוכה, חופשה בה אני עובדת על הפוסטים הבאים, מתוך הכרה שעבודותיי השונות בתור ברמנית ובריסטה עדיין מהוות את הבסיס הכלכלי לחיי.
זה נותן לי את הביטחון ליצור כמות רבה של תוכן, שבכל פעם מוכח שהאיכות שלו אינה נפגעת, אלא להפך, היא רק הולכת ומשתפרת. ובעוד הפוסטים מתפרסמים, אני כבר עמוק במלאכת הבאה, מקדישה זמן ליצירה הבאה שבתור.
ככל שהזמן חולף, אני נסחפת יותר ויותר למחשבה על יום שבו כתיבה תהפוך למקור ההכנסה העיקרי שלי, תוך שמירה על איזון עם עבודה פיזית, אולי ביחס של חצי חצי. איזון זה נראה לי כמטרה עליונה אליה אני שואפת להגיע.
בשיחה מעמיקה עם אמא, מראה לנפש שלי, היא הדגישה את התהליך שעברתי, איך שלא רק אני התבגרתי, אלא גם הכתיבה שלי השתנתה, התבגרה, התעמקה. רעיונותיה נעשו בשלים יותר, וזה מביא לרמה גבוהה יותר של ביטוי.
לעיתים אני נתקלת בפוסטים ישנים שלי, אלו שפייסבוק מעלה לזכרוני, כאילו נותן לי הזדמנות להביט אחורה בזמן. כשאני קוראת את הפוסטים הללו, אני לא רק נתקלת במילים, אלא בגרסה של עצמי מלפני שנה, שתיים, ואני רואה את ההתפתחות, את השינוי.
זה מעורר בי תהיות: האם הקוראים שלי מעדיפים את הכתיבה הפשוטה והישנה יותר? האם ייתכן שהנתיב שבחרתי לצעוד בו לא היה הבחירה הטובה ביותר?
ברגעים שבהם מחשבות אלה צפות, אני מזכירה לעצמי שאלו הם הספק וחוסר הביטחון שמדברים מתוכי. הבנתי שאם אני מרגישה שהתקדמתי, שהכתיבה שלי הפכה עשירה ומלאת עומק, אם אני מרוצה מהתהליך ומהתוצר, אז זו הדרך שלי. זה מה שצריך להנחות אותי, מה שאני אמורה לקבל באהבה ולהעריך.
אני מסתכלת על הטקסטים הישנים האלה ומרגישה קצת מבוכה - כמו לראות תמונות ישנות עם תספורת מוזרה. אבל הם חלק חשוב מהמסע שלי. היום אני יודעת בדיוק מתי לקבל עזרה מבינה מלאכותית ומתי לסמוך רק על עצמי, ומרגישה הרבה יותר בטוחה ביכולת שלי לזהות את הקול האמיתי שלי.
בפוסט הבא אשתף איך אני עובדת עם קלוד היום. איך מתנהל יום עבודה שלי, מהו "מחסן המילים האסורות" שיצרתי, ואיך הפכתי את הבינה המלאכותית למנהל תוכן שמאפשר לי להתמקד במה שאני באמת אוהבת - ליצור.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן