מבט מלמעלה: יומן מסע של מגדלי תצפית ונופים שגבוהים מהחיים
מסע חוצה גבולות 🌏 מתאילנד לאוסטרליה: החיפוש אחר הנקודה הגבוהה ביותר
תמיד אהבתי גבהים. יש משהו בלראות את העולם מלמעלה שפשוט לא נמאס. הנה כמה מהמגדלים המדהימים שפגשתי בשנים האחרונות.
📍 בנגקוק, תאילנד | 24/01/2023
כשהמלצר נעלם והפלסטיק משתלט על העולם
במהלך חופשה משפחתית בתאילנד, מצאנו את עצמנו במגדל התצפית המרשים של בנגקוק, מתבוננים בעיר האדירה הזו מגובה עוצר נשימה.
הלכנו למסעדה שחיכינו הרבה זמן להגיע אליה, האוכל היה מדהים, המנות טעימות, והחוויה יכלה להיות מושלמת אם רק היה לנו שירות טוב. אוקיי לא חייב שיהיה טוב, אבל לפחות לא גרוע.
השירות היה מזעזע, טעו לנו בהזמנה, הכל לקח נצח, כמעט תמיד לא היה מלצר באיזור. חבל ששירות כזה מעפיל על אוכל מצויין.
הלכנו לאחד ממגדלי התצפית בעיר, זה מגדל יחסית חדש, המציג בקומה ה-78 רצפת זכוכית כדי שתוכלו למתוח את פחד הגבהים שלכם לאקסטרים.
השעה הכי עמוסה ביום היא לקראת השקיעה, כדי להספיק לראות את הנוף ביום, את השקיעה כמובן, ואת הנוף בלילה.
הגג פשוט עוצר נשימה, רואים את הנהר מתפתל לאורך העיר העמוסה, גורדי השחקים מרכיבים את המטרופולין המיוחד מסביב, ושכבת אובך עוטפת את העיר כולה. אם פעם היינו חושבים שזה סתם יום עם ראות לקויה, היום אנחנו יודעים שזו כנראה העיר עם זיהום האויר הגבוה בעולם.
באחד הימים נכנסנו לסופרמרקט. והוא מהפנט, תרבות האוכל במזרח כל כך שונה ממה שאני מכירה. כן, סופרים באירופה זה מגניב, במקסיקו זה דיי אמריקאי, אבל כאן, כאן זה דברים שבחיים לא חשבתי עליהם.
טעמים אקזוטיים ומיוחדים, שילובים מעניינים ומגוונים. חטיפים שונים משלנו, שוקולדים חדשים, המון דברים בשפה שאני לא מזהה ובא לי לטעום כדי להבין.
הכל כאן מפלסטיק, מבזבזים פלסטיק ברמה מטורפת, אם אצלנו חוסכים כל קש, כאן כשקונים קפה קר שמגיע בכוס פלסטיק עם קש פלסטיק מכוסה בנייר, מגישים אותו בשקית פלסטיק שיהיה קל לסחוב אותו, עם מפית נייר.
אם מסתובבים ברחובות בשעת ארוחת הצהריים רואים את כל עובדי המשרדים עם שקיות ניילון שבתוכן מספר קופסאות קלקר עם מיטב האוכל התאילנדי, מסביבן מספר שקיות ניילון קטנות עם רטבים ותוספות לארוחה.
בסופרים רוב המוצרים נמכרים בשקיות פלסטיק, אפילו מוצרים בודדים כמו בננה יחידה בשקית אטומה. הכל כדי שיהיה קל לשנע ולקחת איתכם לבית/לעבודה, פשוט כי ברוב הבתים התאילנדים אין מטבח.
ככה זה כשהאוכל בחוץ כל כך זול, מיותר להשקיע זמן בבישול והכנה.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 19/06/2023
מבט מלמעלה על החיים
במהלך שהותי במלבורן, עיר שכבשה את ליבי במשך חודשים ארוכים, לא יכולתי לפספס את אחד ממגדלי התצפית המרשימים שלה. כמה פעמים תכננתי להגיע, אך רק ברגע האחרון הצלחתי.
אחת האטרקציות הראשונות, אם לא הראשונה, שרציתי לעשות במלבורן היא ה-Sky Deck. מגדל בעל 89 קומות, עם תצפית מהממת על נהר היארה, ושטחה המהמם של מלבורן. קניתי כרטיס כבר מזמן, בו מצויין תאריך מסויים, אך לא יצא לי להגיע באותו היום.
באחד הימים שהחלטתי ללכת, באחד מסופי השבוע, הגעתי בשקיעה, כמובן, וראיתי תור ארוך כנהר, חיכיתי כמה דקות ברוח הקפואה עד שאחד העובדים יצא לומר שההמתנה כרגע היא לפחות חצי שעה. חשבתי לעצמי שאני גרה פה, ואין באמת סיבה שאחכה עם כל התיירים בשעה הכי עמוסה בשבוע, אם אני יכולה לחזור ביום אחר.
זה ישב לי בראש כבר כמה חודשים, כל פעם שרציתי להגיע פתאום ירד גשם או שהיו הרבה עננים. אתמול היה כתוב בתחזית שהיום כל היום ירד גשם. דווקא ביום חופש שלי. אוף.
אבל היום כשהתעוררתי ראיתי שמש שימשית למדיי. פתחתי את תחזית מזג האוויר של גוגל, אין צפי לגשם, והייתה כתובה שורה בתחתית העמוד "אל תפספסו את השקיעה! השקיעה היום בשעה 5:07" זהו. אני הולכת לסקיי דק. טוב שנזכרתי שבוע לפני שאני עוזבת.
הגעתי בסביבות 4 בצהריים, אין תור, התצפית פשוט מרהיבה! עשיתי סיבוב, צילמתי קצת הרבה תמונות, ואז פשוט ישבתי בחלון ובהיתי בשמש עד אחרי שנעלמה. חשבתי כמה עוצמתית היא, כמה לא מובנת מאליה, כמה כוח יש לה, כמה היא יפה ומהפנטת, וכמה היא הייתה חסרה לי.
כשיצאתי בדרך חזרה הביתה וחשבתי לעצמי "בררר קר יותר מהרגיל" שואלת שוב את גוגל וזה מציין ש-8 מעלות עכשיו בחוץ, אבל יש רוח אז מרגיש כמו 5. 5 מעלות. 5 !!!!! מצטערת מלברון, אבל I didn't sign up for this. אחזור אליך שוב כשיהיה קיץ.
📍 גולד קואסט, אוסטרליה | 11/07/2023
שבעים ושבע קומות של אומץ
לאחר פרידה ממלבורן, המשכתי במסע האוסטרלי שלי והגעתי לגולד קואסט - החוף המוזהב שתמיד רציתי לראות. כאן ציפתה לי חוויית מגדל תצפית שלא דמתה לשום דבר שחוויתי קודם.
אתמול עזבתי את בריסביין. מודה שלא עשיתי שם יותר מידי דברים מעניינים חוץ מלאכול (מלא), בין היתר גם שיפודי קנגרו ו-Emu (כן אוסטרליה היא המדינה היחידה בה אוכלים את חיות הסמל שלה). בשר סיבי מידי לטעמי אגב.
לקחתי רכבת ועוד רכבת קלה, סה"כ שעה ו-45 דקות במחיר מופקע של דולר אחד בלבד, והגעתי ל-Gold Coast. גולד קואוסט זה בעצם אילת של אוסטרליה. יש כאן רצועת חוף רחבה המשתרעת על פני 74 ק"מ. סוף סוף! חוף אמיתי! ראוי! וואו, התרגשתי כל כך, איך יפה כאן!
כבר לילה לפני הסתערתי על האינטרנט לסגור אטרקציות לימים הבאים. ראיתי שיש גם כאן מגדל תצפית, עם אטרקציית טיפוס מדרגות בפסגה שלו (קומה 77). מה, שוב מגדל? שוב טיפוס? לא נמאס?
תכננתי לי את הימים וראיתי ששווה לי להזמין את הכרטיס כבר למחר, הסתכלתי באתר והיו כרטיסים רק לשעת השקיעה. אני לא נוטה לשלם יותר רק בגלל השמש, אבל משהו כאן הרגיש לי 'יאללה'. נפרדתי מ-114$ והגעתי מוקדם, חצי שעה מוקדם, אז עליתי בנתיים לתצפית הרגילה כמו כולם.
נדהמתי לגלות ש: א. זה אף פעם לא נמאס ב. זו כנראה העיר הכי יפה שראיתי מגבוה, כי זה מגדל התצפית היחידי באוסטרליה שצופה לחוף הים.
הרגשתי את העיניים שלי מוחאות כפיים לכבוד הנוף היפייפה הזה. "איזה מזל שהגעתי לפה, איזה אושר!"
ירדתי שוב למטה, בקבוצה של תשעה אנשים ועוד שני מדריכים, עברנו תדריך, שוב בדיקת ינשוף, שוב גלאי מתכות, שוב ביקשתי להיות ראשונה. קשורים בחבלי מתכת, עלינו לקומה ה-77 במעלית השנייה הכי מהירה באוסטרליה (הראשונה נמצאת במגדל במלבורן), ומשם יצאנו לאוויר הפתוח כדי לטפס עוד 40 מטר, בערך 13 קומות.
היה פשוט מדהים!!! הנוף מהפנט, וזו בהחלט אחת החוויות היותר מגניבות שיצא לי לעשות בחיים. המדריך היה כריזמטי, מצחיק, וסוחף, הוא מטפס במדרגות כמו קופיף שמדלג בין עצים ומרגיש יותר בבית מאשר על רצפה יציבה.
הוא הנחה אותנו לעשות תרגילים כמו לעמוד על קצה המגדל בפסגה שלו, להישען אחורנית, ולעזוב ידיים (!!!!!) זה היה קלי קלות ועשיתי את זה בלי בעיה. נראה לכם?!? זה היה מפחיד בצורה בלתי רגילה! הרגשתי שממש רעדו לי הרגליים ולקח לי כמה דקות עד שעזבתי את הידיים לגמרי, תוך כדי שהוא מדריך אותי ומעודד אותי, ואני כל רגע עוצרת ואומרת לו "אני לא יכולה!!!!"
ברור שאני יכולה, אפילו יש לזה תיעוד, ויש בערך 40 תמונות שעלו לי 50$ (כשמגיע, מגיע) מאותו אחה"צ על פסגת המגדל, כשהשקיעה צבעה את השמיים בסגול. אני חושבת שזו אחת השקיעות הכי יפות שראיתי מיימי.
הייתה ראות מצויינת והצלחנו לראות ממש עד המגדלים של בריסביין במרחק 83 ק"מ מאיתנו. וגם את אחד הבתים הענקיים שפונים לנהר אשר שייך ללא אחר מהשחקן 'דה רוק' בכבודו ובעצמו. הוא שוהה כאן כל כמה חודשים בתקופה שמצלמים כאן סרטים, כמו למשל 'סן אנדרס' (עכשיו אני מבינה כמה רצועת החוף הזו מדהימה).
📍 סידני, אוסטרליה | 26/12/2024
לגעת בשמיים – סיבוב של 360 מעלות מעל סידני
אחרי כמעט שנתיים באוסטרליה, הגיע הזמן לחלוק את האהבה שלי למקום הזה עם אמא שלי, שהגיעה לבקר אותי. הבאתי אותה לאחד המקומות האהובים עליי בסידני - מגדל התצפית המפורסם.
בחרנו בכרטיס המשולב לאוטובוס התיירים - 48 שעות שכוללות גם כניסה למגדל Sydney Tower Eye ושייט Hop on hop off, למרות שאני לא בטוחה כמה אנחנו מתגעגעות למחלת הים, הכל ב-135 דולר אוסטרלי. זה היה נראה שווה יותר מהאופציה של 69 דולר ל-24 שעות בלבד על האוטובוסים.
החלטנו להגיע למגדל לקראת השקיעה. אחרי מנוחת צהריים קצרה, יצאנו לכיוון Westfield Sydney - מרכז הקניות העצום שבתוכו נמצאת הכניסה למגדל. המבנה הענק, שנפתח ב-1981, הוא אחד מסמלי העיר המזוהים ביותר.
בגובה של 309 מטרים, Sydney Tower Eye הוא המבנה הגבוה ביותר בעיר והשני בגובהו באוסטרליה. מעניין לדעת שהמגדל תוכנן לעמוד ברוחות של עד 100 קילומטר לשעה, ויכול לנוע עד 25 סנטימטרים לכל כיוון!
המעלית המהירה העלתה אותנו 250 קומות תוך פחות מדקה. בפעם הקודמת שהייתי כאן צילמתי סרטון של שעה שלמה של השקיעה - מחזה מהפנוט של השמש צוללת אל האופק.
הפעם צפיתי בהתרגשות של אמא כשראתה את הנוף המרהיב בפעם הראשונה. עשינו סיבוב שלם של 360 מעלות - ראינו את גשר הנמל המפורסם, בית האופרה המרהיב, מפרץ דארלינג עם סירותיו הצבעוניות, ורצועת החוף של בונדי המתפתלת באופק.
המשקפות המותקנות סביב התצפית אפשרו לנו להתקרב אל פרטים קטנים - אנשים מטיילים בפארקים, סירות קטנות בנמל, ואפילו את הגלים המתנפצים בחוף.
"בואי נצטלם ליד החלון," הצעתי לאמא. "אני מפחדת," היא הודתה. "אל תפחדי אימוש, זה בטוח לחלוטין." "פחד זה לא משהו נשלט," היא השיבה, אבל בכל זאת אזרה אומץ להצטלם.
אחרי החוויה המרוממת במגדל, חיפשנו מקום לארוחת ערב. במפתיע, מצאתי את עצמי חוזרת לאותה מסעדה מהביקור הקודם. זו הייתה שוב שעת ביניים - בתי הקפה כבר סגורים והמסעדות הגדולות עדיין לא פתוחות.
התיישבנו בשולחן נעים, מוקפות במוזיקה רכה ואורות מעומעמים. הזמנתי פסטה בשמנת פטריות וכמהין, ואמא בחרה בפיש וצ'יפס מסורתי. היא אפילו הרשתה לעצמה קוקטייל, בעוד אני, הברמנית, העדפתי לוותר.
אחרי ארוחה נפלאה, חזרנו למלון מלאות סיפוק. יום שהתחיל בהתרגשות במרומי העיר הסתיים בשקט נעים של ערב משותף.
אחרי כל המגדלים האלה, הבנתי דבר פשוט - לי ולגבהים יש רומן ארוך טווח שלא נגמר. אני אמשיך לחפש את הנקודה הגבוהה בכל עיר, את הנוף שמאפשר לראות הכל בבת אחת. אולי זה מה שכולנו מחפשים בחיים - נקודת מבט שמאפשרת לראות את התמונה הגדולה.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן