בין הפנטזיה למציאות: למה בתי קפה לא באמת עובדים בתור המשרד שלי
גיליתי שהחלום של הנוודת עם הלפטופ בבית קפה לא מתאים לכל משימה
📍אל נידו, פיליפינים
הוידוי הזה קצת מביך אותי - אבל למרות שאני מאוהבת בבתי קפה כבריסטה לשעבר ואדם שקונה שם קפה בתדירות מטורפת, ההבנה שהם לא המשרד המושלם עבורי גרמה לי להרגיש כאילו אני מפרה איזו מוסכמה קדושה.
בתור נוודת דיגיטלית מתחילה, עדיין לא מצאתי שגרת עבודה קבועה. במנילה, כשעבדתי על פרויקט הקמת הסאבסטאק, סגרתי את עצמי בדירה. אבל כאן באיים, החלטתי שזה הזמן לחיות את החלום - לעבוד מבתי קפה מגניבים עם נוף לים. הרי אלה התמונות שכולנו רואים ברשתות, לא? מישהי עם מחשב נייד מול נוף מרהיב, כוס קפה לצידה, והעולם כולו משרד.
באותו בוקר באל נידו, ארזתי את הלפטופ ויצאתי נחושה. התחלתי בבית קפה שהציע ארוחת בוקר מעולה, נשארתי שם שעתיים, המשכתי לבית קפה אחר לעוד כמה שעות... והרגשתי אי נוחות מתמשכת.
מסתבר שיש פער עצום בין הפנטזיה למציאות. חיפשתי שקעים כמו ציידת מיומנת. התחננתי לסיסמת וויפי שעבדה לסירוגין. הזעתי בהיעדר מזגן. כל הזמן ליוותה אותי תחושה שאני "תופסת שולחן" למרות שהזמנתי שתייה. אולי זו טראומה מהשנים שעבדתי באירוח והכרתי את הצד השני של המתרס? אני יודעת בדיוק איך המלצרים מסתכלים על מי שתופס שולחן לארבעה במשך חמש שעות עם קפה קר אחד.
אבל האתגר האמיתי היה הריכוז. פשוט לא הצלחתי להתרכז כמו בחדר השקט שלי. הפרודוקטיביות צנחה, איבדתי את קו המחשבה בכל רגע נתון, קפצתי ממשימה למשימה בלי לסיים אף אחת. מביך להודות, אבל כן - אני מכורה לעבודה, ומטריף אותי כשאני לא עובדת טוב.
ניסיתי לשכנע את עצמי שזה עניין של הסתגלות. אולי זה רק היום הראשון? אולי בחרתי במקומות הלא נכונים? אולי הייתי צריכה לחפש פינה שקטה יותר, ממוזגת יותר?
לא יכולתי להתעלם גם מהפרדוקס הכלכלי - כנוודת שמנסה לחסוך, להזמין קפה אחר קפה במשך יום עבודה שלם זה בדיוק ההפך מחיסכון.
בפעם הבאה שניסיתי לעבוד "בחוץ" היה כשחיכיתי לטיסה. ישבתי בבית קפה ממוזג בשדה התעופה, ואז הבנתי משהו חשוב - יש משימות שאני יכולה לבצע בסביבה חיצונית, ואחרות שדורשות את המיקוד המוחלט של ארבעה קירות. אבל עדיין הרגשתי את ה"לחץ" להזמין עוד ועוד שתייה, כדי להצדיק את המקום שלי.
אני עדיין מחפשת את האיזון. אולי זה לא שחור-לבן? אפשר לגוון - לעבוד חלק מהזמן בבית בפרודוקטיביות מלאה, ולצאת לפעמים כשהמשימות מתאימות יותר לסביבה דינמית. אולי הפתרון הוא לא בקצוות אלא באמצע?
כי בסופו של יום, מה שעובד עבורי הוא מה שמאפשר לי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי - גם אם זה לא תואם את התמונה האינסטגרמית של נוודת דיגיטלית.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן