על צלילה ושיחות עמוקות
מסע בזמן 🕰️ אני מפגשים מפתיעים בקיירנס
יש משהו במסעות בעולם שגורם לדברים הכי מעניינים לקרות בהפתעה גמורה. זה קרה לי פעמיים בקיירנס. אף אחת מהפעמים האלו לא הייתה בתוכנית המקורית, אבל שתיהן לימדו אותי משהו. אפילו אני לא בטוחה מה בדיוק, אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב על זה.
📍 קיירנס, אוסטרליה | 19/07/2023
מצאתי את נימו!
צללתי לשונית האלמוגים ופגשתי כוכב קולנוע
מאז שהחלטתי שאני עוזבת, העיר קיירנס דווקא נחמדה אליי. ניצלתי את יום השמש הנעים כדי ללכת לבריכה, וחשבתי כמה זה נחמד שיש כאן בריכה גדולה ומטופחת באמצע העיר. ואז הבנתי — זה כנראה בגלל שאין כאן ממש חוף. נכון שאנחנו רק כמה קילומטרים מאחת השוניות המפורסמות בעולם, אך בעיר עצמה אין חוף.
לפני שהגעתי לכאן קראתי בפייסבוק שיש קבוצה של כדורעף שמשחקת כל שלישי בערב במתחם ייעודי לכך. החלטתי — זהו, אני הולכת לשחק כדורעף.
הגעתי וראיתי מלא אנשים מתאמנים, וכמעט והתחרטתי ברגע האחרון, פשוט כי אני מתביישת לפעמים בסיטואציות כאלה. בסופו של דבר, מעבר לשיעור של שעה שהיה ממש כיף, נשארתי לשחק עוד שעתיים — עד שכבר כאבו לי הידיים נורא.
אז אמנם נזכרתי שאני לא הכי טובה בכדורעף (הפעם האחרונה ששיחקתי הייתה עוד במקסיקו), אבל זה חימום טוב כדי לחזור לעניינים. וכמה שאחזור מהר יותר — כך אשתפר מהר יותר.
ביום שלמחרת יצאתי לקרוז לשונית המפורסמת The Great Barrier Reef. עוד כשעמדנו בתור במרינה כדי לעלות לאונייה, איש צוות עבר בינינו ואמר שהיום יש רוחות חזקות מהרגיל, ולכן הנסיעה תהיה קופצנית במיוחד.
אוי לא.
נזכרתי בקרוז הנוראי בתאילנד וכמה סבלתי ממחלת ים שם.
על האונייה מכרו כדורים נגד מחלת ים ב־3$, מקבלים שניים — אחד להלוך ואחד לחזור. כמובן שרכשתי, מקווה שיהיה בסדר. זה קרוז בו מגיעים לשתי שוניות, כולם מקבלים ציוד שנורקל ויכולים לצפות בחיים שמתחת למים.
מראש הוספתי כסף כדי לצלול עם ציוד צלילה מלא ומדריך, ולמרות שהיו על האונייה מלא אנשים — רק אני ועוד אחד צללנו עם המדריך צלילה מלאה, כי אנחנו מוסמכי צלילה בים הפתוח.
היו גם אנשים שעשו צלילת היכרות, אך זה אומר שהם יכולים לצלול עד עומק של חמישה מטרים בערך, בזמן שאנחנו צללנו לעומק של 17 מטר. זו הייתה ההחלטה הכי טובה — כי רק אנחנו באמת ראינו את הדברים המעניינים.
עשינו שתי צלילות, אחת בכל שונית, וראינו ארבעה כרישים (!) שהיו ממש קרובים אלינו — ורגועים. אני ממש פחדתי, כי הבנתי שהדג הגדול הזה יכול לתקוף אותי בלי סיבה מיוחדת, אבל המדריך הסביר שזה לא זן אלים ובלתי צפוי. הם סך הכול כרישים נחמדים.
ראינו גם צבי ים ממש גדולים, צלופח בגודל עצום, חתולי ים, ועוד דג ענקי באורך של מעל מטר (!). זה היה וואו! וראינו גם את הסצנה מהסרט מוצאים את נמו — בלייב!
בחלק אחד של השונית נמצאו שני דגי ליצן (הדג של נמו), אחד גדול ואחד קטן — אבא ובן — מבצבצים מבעד לאלמוג ורדרד עם רצועות ארוכות, כשהם יוצאים ממנו וחוזרים לתוכו אחורנית שוב ושוב, בדיוק כמו בסרט!!!
פתאום הבנתי שנמו הוא באמת מאוסטרליה — הרי הוא נסחף עד סידני! כשיצאתי מהמים חקרתי את הנושא לעומק, וגיליתי שאכן באמת ראיתי את נמו האמיתי!!! באתר של פיקסאר כתוב שזו אכן השונית של נמו וחבריו, ושהוא עשה את המסלול עד סידני הדרומית — בדיוק ההפך ממני.
אני תוהה האם במחקר של הסרט הם באמת התבוננו בהתנהגות של הדגים, ואז המציאו סיפור כדי להסביר אותה. זה מדהים אותי כל פעם מחדש כמה אנשים יכולים להיות יצירתיים. לא בדיוק הדרך בה ציפיתי לפגוש כוכב קולנוע, אבל היה ממש מרגש!
אגב — הכדורים בהחלט עזרו למחלת הים. רק מקווה שארגיש טוב גם בקרוז של מחר...
📍 קיירנס, אוסטרליה | 23/07/2023
אני רק השליח
על דת ושיחות עמוקות עם זרים בקצה העולם
אולי זה נושא רגיש מדי, אבל תזכרו שאני רק השליח.
ביומיים האחרונים בקיירנס הכרתי אנשים מאוד מעניינים.
אחד מהם, היחיד שצלל איתי בקרוז הראשון מתוך מאות אנשים, הוא, באופן מפתיע, זה שעזר לפתח אפליקציה למען כנסיות, ובה מסבירים את עיקרי הנצרות.
זה התחיל מזה שבקרוז הגישו שרימפס, והוא שאל למה אני לא אוכלת. הסברתי שגדלתי בתור יהודייה ואולי זה השפיע לי על בלוטות הטעם. המשכנו לדבר ואמרתי לו שאני חושבת שבסוף כולם מאמינים באותו אלוהים — פשוט כל אחד בדרך שונה.
הוא צחק ואמר שזה חמוד, אבל אם קבוצה אחת צודקת — אז השאר חייבות לטעות. אי אפשר שכולם יהיו צודקים.
הוא התלהב מאוד לשתף אותי במצגת שלו. אולי גרמתי לו לחשוב שאני לקוחה פוטנציאלית.
במצגת שלו הוא מסביר על גן עדן וגיהנום, ושאל לאן הייתי רוצה להגיע. בראשי עברה המחשבה שכנראה בגיהנום אפגוש את כל חבריי, אז לשם... אבל הנהנתי בנימוס את מה שהוא רוצה לשמוע.
הוא הסביר שאם חטאנו פעם בחיינו (אמרנו שקר, גנבנו, או אפילו שנאנו מישהו — כי לשנוא מישהו זה כמו לרצוח אותו, מסתבר), אז אין לנו מקום בגן עדן.
אבל לא הכל אבוד — כי כאן ישו נכנס לתמונה, בכך שכשהוא נצלב הוא הקריב את עצמו למען כולנו ולקח על עצמו את החטאים שלנו. כמה נחמד מצידו.
אז עכשיו כל מה שאלוהים מבקש מאיתנו זה שני דברים קטנטנים:
האחד — לשנות את דרכנו ולא להמשיך לחטוא, כמובן.
והשני — להיכנע לישו.
זה הזכיר לי את הסרט "זוהי סדום" של ארץ נהדרת, שבו אלוהים מגיע לשבת עם יעקב ומציע לו לעשות מנוי.
בסוף המצגת הופיעה השאלה: "מה את חושבת על המצגת?"
1. אני לא מאמינה לזה
2.אולי אשקיע בזה מחשבה
3. אני רוצה לשמוע עוד
4. אני נכנעת עכשיו לישו
אמא, אל תדאגי — אני לא מתכוונת להתנצר. אני מאמינה לו בדיוק כמו שאני מאמינה לכל דת אחרת. פשוט אף פעם לא שמעתי את נאום המכירות של הנצרות.
נכון, ידעתי שהם מאמינים בגן עדן וגיהנום — אבל לא הייתי בקיאה בפרטים.
בתאילנד שמעתי סיפורים על בודהה, אבל אף פעם לא בצורה "מכירתית".
בכל אופן, התקופה בה עבדתי במכירות גרמה לי להיות חסינה בפני כל פעולת מכירה.
ומסתבר שזה משהו שדורש לא מעט אנרגיה — ואם אין לכם, אתם פשוט נכנעים.
הבחור השני, אחד מהקבוצה שצללה איתי בקרוז השני, הוא בחור מרומניה. במשך שנים הוא רצה לטייל בעולם, אך לא התאפשר לו כלכלית.
שאלתי איך הוא הצליח למרות הכול, והוא ענה: בצעדים קטנים. התקדם לאט לאט, חסך כסף — ועכשיו הוא עובד בחברה שמממנת לו את הלינה והאוכל בכל מקום אליו הוא מגיע.
יום אחרי הקרוז נפגשנו בבריכה הציבורית, וישבנו לדבר במשך חמש שעות. נדהמתי לגלות שהשמש כבר נעלמת, והיינו צריכים ללכת. הזמן טס כאילו הרגע הגענו.
השיחה איתו הייתה מרתקת. סיפרתי לו את המסלול שלי, דיברנו על המשפחות שלנו, נקודות מבט על החיים, על העולם.
בתור מטיילים חווינו דברים שאפשר לחוות רק בדרך הזאת — וזה היה מקסים לגלות מישהו ממש כמוני.
בדברים שאמרתי, הוא פתאום ענה: "מעניין, לא חשבתי על זה בצורה הזאת."
ואני חושבת ששנינו היינו אמורים לפגוש אחד את השני — ולהאיר קצת יותר את הדרך.
נתקלתי כבר בכל כך הרבה אנשים במסע הזה, אבל יש כאלה שפשוט נחרטים בזיכרון. הבחור הרומני שאיתו דיברתי חמש שעות בלי להרגיש איך הזמן עובר, והדתי שניסה לשכנע אותי להיכנע לישו. שניהם זרים גמורים, ואיכשהו עדיין הרגשתי שהייתי אמורה לפגוש אותם. אולי זה כמו לצלול מתחת למים ולגלות עולם שלם שתמיד היה שם - אנחנו פשוט לא תמיד מסתכלים.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן