סדנת הכנת קפה
כשקפה וייטנאמי לימד אותי על איכות
🎬 לפעמים הסיפור ממשיך להיכתב גם אחרי שהוא נגמר – בסוף הפוסט מחכה קטע מאחורי הקלעים, לחברי המסע הסודי בלבד.
📍הוי אן, וייטנאם
אחרי הימים הגשומים בהוי אן, הגעתי סוף סוף לסדנת הקפה שכל כך רציתי לעשות - חמש דקות הליכה מהמלון שלי.
הגעתי מוקדם, ומיד ראיתי שהגעתי לסדנה איכותית. לאורך הימים שלי כאן נתקלתי בכל מיני בתי קפה שמציעים סדנאות, אבל יותר בסגנון של "שלמו על הקפה ואלמד אתכם איך להכין" - זה אמנם נותן ידע, אבל פחות חוויה של סדנה אמיתית.
אחרי שנים של עבודה כבריסטה, התרגשתי מאוד ללמוד להכין קפה אחר לגמרי ממה שאני מכירה. זו הייתה הזדמנות לחקור צד שלם של עולם הקפה שמעולם לא נחשפתי אליו.
התיישבתי בקצה של שולחן ארוך במיוחד. "כמה אנשים משתתפים היום בסדנה?" שאלתי.
"עשרים," השיבה המדריכה.
אחרי כמה דקות הגיעו שלושה אנשים נוספים שלא הזמינו מקום מראש, וגם הם נוספו לסדנה. הם סיפרו שקיבלו המלצות על הסדנה הזו, וגרמו לי להבין שבחרתי נכון - בטח במחיר של 350,000 דונג, בערך 47 שקל.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשישבתי היה המוזיקה. לא פופ קלאסי, אלא פלייליסט שנבחר בקפידה - מוזיקה בינלאומית שמתאימה לתיירים ולאווירה המגניבה של הסדנה. כמה זה חשוב.
רק לפני כמה ימים שאלתי את ChatGPT למה במסעדות בוייטנאם אין מוזיקה, אלא אם כן מדובר במקום מערבי במיוחד. הוא השיב שבתרבות הוייטנאמית האוכל הוא משימה, ונהוג לאכול ולקום ולא להישאר לשבת כמו שנהוג אצלנו - כשמסעדות זה בילוי בפני עצמו.
לאורך הסדנה הכנו חמישה סוגי קפה שונים. כן - חמישה קפה וייטנאמי בשעתיים, זו הדרך המהירה להעלות דופק, ואם אתם סקרנים לגבי המתכונים- קובץ המתכונים המלא מחכה לכם בקטע מאחורי הקלעים בסוף הפוסט!
הקפה הוייטנאמי חזק במיוחד, בוודאי עם הסוכר שמתלווה לו והמתיקות של החלב המרוכז, אז חמישה קפה בשעתיים זה ממש הרבה 😅 כמעט יצאתי לריצה אחר כך.
כשהתחלנו את הסדנה, המדריך ביקש שנלבש את הסינרים שיש לנו על הכיסא. מיד התחילו צחקוקים כי הבנו שהסינרים האלה מצחיקים במיוחד - הם מראים דמויות של גברים ונשים בהלבשה תחתונה סקסית. זה היה קורע!
מיד אנשים התחילו להצטלם עם הסינר השובב, וכל מה שחשבתי עליו זה איזו מחשבה מהממת שמראה שמישהו כאן חשב על החוויה של הלקוח, על החוויה שלי, והרחיק לכת מעבר למה שצריך כדי לתת ערך מוסף.
הצוות עבד ביעילות ובסדר מופתי - עברו ופינו את הכוסות המשומשות, נתנו לנו כלים להכנת הקפה הבא. הם נראו נהנים וצוחקים בינם לבין עצמם, וזה נפלא. כשהצוות שמח, זה ניכר בחוויה כולה - למדתי את זה מבפנים, בעיקר כשהצוות לא שמח.
אני יודעת שרובכם לא אורזים עכשיו תיק לוייטנאם, אבל אם אתם סקרנים מה מחכה פה מעבר למסך - הנה משהו שמצאתי, אולי זה יאיר לכם פינה חדשה בעולם.
סדנת יצירה בעור, סדנת הכננת קפה, סדנת גילוף בעץ, סדנת צורפות, סדנת רקמה, סדנת יצירת סכינים, סדנת קדרות, סדנת ציור, סדנת הכנת כובעים מסורתיים, סדנת בשמים, סדנת קוקטיילים, סדנת הכנת מנורות מסורתיות (הפופולארית ביותר), ואפילו סדנת רכיבה על בפאלו
המדריך הסביר לנו שבעבר חיפשו דרכים לצרוך ויטמינים חשובים לגוף, ולכן התחילו לשלב פירות וירקות בכל דבר, אפילו בקפה. מכאן נוצר קפה אבוקדו, קפה בננה, והפופולארי במיוחד - קפה קוקוס - שהשילוב בין השניים פשוט נהדר.
התחלנו בהכנת קפה הפילטר הבסיסי - ליטר שלם שלו לוקח ארבע שעות הכנה. לאחר מכן למדנו על הקפה הקר הוייטנאמי המסורתי - קפה עם חלב מרוכז.
שמענו הסברים על החלב המרוכז ועל כך שבעבר, כשהצרפתים שלטו בוייטנאם, הם הביאו איתם חלב. אבל הוייטנאמים לא אהבו את הטעם והריח של הפרה ולא הרגישו שזה נכון לקפה השחור שלהם.
רק לאחר מכן, כשהם הבינו שחלב מספק ויטמינים חשובים לגוף, הם התחילו לייבא חלב מרוכז - ואהבו אותו כי אין בו את הטעם והריח של הפרה. המדריך סיפר שתינוקות וייטנאמים שותים חלב מרוכז כל הזמן כדי לגדול ולהיות חזקים.
המשכנו לקפה מלח. מעבר להוספת קמצוץ מלח, למדנו איך להקציף את הקפה כדי ליצור את שכבת הקצף המאפיינת את הקפה הוייטנאמי.
שמענו את הסיפור המרתק שמסביר שקפה המלח נולד בסירה בים - כשאחד המלחים היה תקוע בסירה שלו במשך חודשים אחרי שנסחף בטייפון, הוא פשוט הוסיף מי ים לקפה שלו. כשלבסוף שב הביתה, שיתף את המתכון שלו עם כולם, וזה הפך לקפה הכי פופולארי בוייטנאם כיום.
ואז הגענו לקפה ביצה. זה היה המבחן האמיתי עבורי.
הפעם הראשונה שטעמתי קפה ביצה בהאנוי לא הייתה מוצלחת מאוד, ומאז לא ניסיתי שוב. חיכיתי לסדנה הזו כדי לראות איך באמת מכינים את זה טוב, ולבחון את הטעם מחדש.
הופתעתי כל כך לגלות שקפה ביצה הוא ממש אומנות - ואפילו שיעור מזורז בקונדיטוריה. השלב הראשון היה להפריד את החלמון מהחלבון, השתמשנו רק בחלמון. הוספנו לו תמצית וניל, מי אורז, דבש וחלב מרוכז, והקצפנו אותו במשך חמש דקות לכדי מרקם חלק וקרמי. הריח של הוניל היה משגע.
שמנו בכוס מעט קפה, ועליו את הקציפה שהכנו. פיזרנו מעל אבקת שוקולד, והכנסנו את הכוס בתוך קערה עם מים חמים, כדי לבשל את הביצה ולוודא שהקפה יהיה חם.
המדריך הסביר שאת הקפה הזה נהוג לאכול לאט לאט עם כפית - זה בעצם יותר קינוח שמרפד את הבטן מאשר קפה ששותים מהר.
הפעם - זה היה מדהים! זה היה ממש טעים, מתוק ומנחם. עכשיו הבנתי מה זה קפה ביצה אמיתי, והבנתי את ההבדל מהקפה הראשון ששתיתי. זה פשוט לא היה אותו המוצר, למרות ששניהם תחת אותה הכותרת.
ישבתי שם, מחזיקה את הכוס החמה בידיים ומרגישה את הטעם הקרמי מתמוגג לי בפה, וחשבתי על כמה דברים קטנים הפכו את הסדנה הזו למיוחדת כל כך. זה היה השילוב של כל הפרטים הקטנים, והכי חשוב - הזמן והתשומת לב שהושקעו בכל כוס.
מה שהתחיל כסדנת קפה הפך למסע של הבנה מה הופך חוויה לאיכותית באמת. מדובר באכפתיות, בתהליך, בהבנה שמאחורי כל דבר טוב יש מישהו שהשקיע מחשבה ולב.
הקפה ביצה הזה לימד אותי שלפעמים כדאי לתת הזדמנות שנייה לדברים שלא הצליחו בפעם הראשונה. אולי הבעיה לא הייתה בעצם הרעיון, אלא באיך שהוא בוצע. ואולי זה נכון לא רק לקפה, אלא לכל מיני דברים אחרים בחיים.
כשיצאתי מהסדנה, מלאת קפאין ושמחה, חשבתי על כמה פעמים בחיים שלי דחיתי דברים אחרי חוויה לא מוצלחת אחת. ועל כמה דברים טובים אולי פספסתי בגלל זה.
הסרטון הזה צולם דרך המשקפיים החכמים שלי של Ray-Ban. זה הכלי הכי אהוב עליי לתעד רגעים בדיוק כמו שאני רואה אותם – ולשתף אתכם במסע.
רבים שואלים אותי עליהם, אז צירפתי כאן את הדגם המדויק שאני משתמשת בו.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע
חלק מהקישורים בסיפור הזה כוללים קישורי אפיליאייט – אם תבחרו לקנות דרך הקישור שלי, זה לא עולה לכם יותר, אבל עוזר לי להמשיך לכתוב כאן ולחלוק איתכם את המסע.