תארי את מה שאת עושה ב-7 מילים
הרגע שבו הבנתי איך להגדיר את מה שאני עושה
🎬 לפעמים הסיפור ממשיך להיכתב גם אחרי שהוא נגמר – בסוף הפוסט מחכה קטע מאחורי הקלעים, לחברי המסע הסודי בלבד.
📍דה נאנג, וייטנאם
בזמן האחרון דיברתי יותר ויותר על כתיבה, על למה אני עושה את מה שאני עושה. אנשים שאלו אותי מה המטרות שלי וידעתי בדיוק מה לומר להם. באחד המפגשים מישהו אמר: "תארי את מה שאת עושה במשפט אחד שמורכב מ-7 מילים" והשאר צחקקו כי הבינו שאנשים מתקשים בזה, או שאף אחד לא הצליח לעשות את זה במסגרת המצומצמת הזו.
"אה, זה קל!" מיד ספרתי את המילים בראש.
"I write about personal growth through travel"
והפרצופים מסביב הנהנו בפליאה.
הרגשתי שניצחתי. שסוף סוף, אחרי חודשים של חיפוש אחר הניסוח המדויק, חודשים של הבנת הכתיבה שלי - על מה היא בעצם? הרי אני כותבת על כל מיני דברים, איך אוכל לתאר הכל במשפט אחד קצר כדי להעביר את המסר?
אני כותבת על עצמי דרך העולם.
אני כותבת על עצמי דרך מסעות בעולם, דרך אנשים אחרים, דרך מקומות. אני לא כותבת על מקום בדרך הקונבנציונלית של תיאור המקום, אלא על איך המקום גרם לי להרגיש. אני לא כותבת סתם על אנשים שפגשתי, אני מספרת את הסיפור שלהם כי הם גרמו לי להבין משהו על עצמי, ועל החיים עצמם.
אני כותבת על תהליכי התפתחות אישית דרך נדודים, כי אין מורה גדולה וטובה יותר מהדרך עצמה (כן, לפעמים אני גם קלישאתית).
מצחיק שממש היום, כשישבתי לצד דוכן קפה מקומי באמצע הרחוב בדה נאנג (שאם יורשה לי, באמת הקפה הכי טוב בעיר!), הגיע איש מבוגר עם שיער לבן, והבריסטה שהוא גם הבעלים של דוכן הקפה וגם הכל בעצם, התרגש מאוד לראות אותו ונראה שהשניים מכירים כבר תקופה ארוכה.
הייתי בדיוק באמצע שיחה עם הבריסטה כשהוא הגיע, אז התחילה שיחה מעניינת של שלושתנו, על קפה ועל העיר המדהימה הזו.
הוא אוסטרלי מבריסביין, חי בווייטנאם כבר 10 שנים, ונודד בעולם כבר 30 שנה "עוד לפני שהיה אינטרנט" הוא צחק וסיפר שגר בהרים של ווייטנאם שנים ארוכות, ולא מעוניין לחזור לאוסטרליה אף פעם.
"אני משלם כאן $13 ללילה במלון עם חדר כושר ובריכה, למה שאחזור לשם?" הוא אמר, והבנתי אותו לחלוטין.
כשהצגתי את עצמי ואמרתי את משפט המחץ של 7 המילים, הוא ענה: "Travel is the only way to grow" ונוצר בינינו חיבור מיידי.
"אפשר להתפתח וללמוד מכל דבר אם אתה מספיק מודע" היה חשוב לי לציין, "אבל מסעות בעולם פשוט מציבים לך את זה כעובדה שאי אפשר להתעלם ממנה, ואז אתה פשוט חייב" הוספתי בחיוך.
דיברנו על כמה החיים הנורמליים משעממים אותנו, כמה שלראות טלוויזיה זה מכבה את הנפש, שלא לדבר על המוח, בעוד מסעות בעולם לא נותנים לך ברירה אלא להתפתח ולגדול.
ישבתי שם והקשבתי לסיפורים המרתקים שלו, הוא היה ממש בכל העולם, וכששאלתי איזו עיר הוא הכי אהב הוא חייך ואמר: "דה נאנג". דיברנו על קהילת הנוודים הגדולה כאן וכמה העיר הזו מחבקת זרים.
"למה לא נשארת באוסטרליה?" הוא שאל מתוך סקרנות.
"חשבתי על זה לרגע כשניצבה בפניי האפשרות, אבל הבנתי שלא עזבתי את ישראל כדי להגר לאוסטרליה, או לאף מדינה לצורך העניין. אני פשוט רוצה להמשיך לזוז, למרות שבאוסטרליה היה לי מאוד נוח, יותר מידי נוח" דיברתי כמו על אהבה ישנה.
"אני מבין בדיוק למה את מתכוונת! גם לי היה שם פשוט יותר מידי נוח, לא הרגשתי שאני צריך שום דבר, היה לי פשוט משעמם כי היה לי הכל." הוא אמר ושמעתי את עצמי.
מהצד זה בטח נשמע כמו שיחה של שני מזוכיסטים שלא אוהבים נוחות. זה מצחיק שבכל מקום שאני נמצאת אני מחפשת את הנוחות ועושה הכל כדי שיהיה לי נוח, אבל ברגע שנוח לי, זהו, השגתי את המטרה, ועכשיו אני מחפשת את האתגר הבא, אחרת זה משעמם אותי.
סיפרתי לו שאני נמצאת חודש בכל עיר שאני מגיעה אליה, כי אחרי חודש מתחיל להיות לי נוח - אני כבר מכירה את השכונה, את בתי הקפה והברים, מרגישה בבית, מזהה אנשים ברחוב, נמצאת בשגרה. וזה בדיוק הזמן עבורי לזוז למקום אחר.
הוא חייך והבין בדיוק על מה אני מדברת. הוא כבר חושב על פרישה בשנה הבאה, ואוהב לגור בכל מקום שנה, בקצב איטי, להיות מקומי.
"אתה ההשראה שלי!" אמרתי כששמעתי את אורח חייו, ושמחתי כל כך לפגוש עוד נווד בגיל מתקדם, שמלמד אותי שזה אפשרי בכל גיל, ואולי, אנחנו כבר לא יכולים לחזור אחורה לאורח חיים "רגיל".
בדיוק כמו שסיפרתי לו שאחרי הביקור הראשון שלי בתאילנד כשראיתי שבגדים עולים 20 שקל, ומאז לא יכולתי לקנות בגדים במחירים גבוהים, אני מפחדת שעכשיו זה בדיוק מה שקורה לי בתשלום של לינה - אני רואה שאפשר לשלם 250$ לחודש, וכל דבר גבוה מזה נראה לי כמו שוד! הוא הבין בדיוק למה אני מתכוונת וצחקנו יחד.
הוא סיפר שחבר שלו שילם 800$ ללילה במלון למשפחה שלו בגולד קואסט והוא לא האמין: "זה חודשיים שלמים במולדובה! איך אנשים עושים את זה?!" הוא געש.
זה גורם לי לתהות לגבי התנהלות כלכלית, ואני נזכרת שראיתי פוסט בבלוג שאמר "רוצים לחסוך? צאו לטייל!" - שזו כותרת מעולה כי אנשים חושבים שלטייל בעולם זה יקר, בזמן שהם מוציאים באופן קבוע המון כסף על אחזקת רכב, ביטוחים, מגורים ומחיה במדינות יקרות.
כשפשוט יהיה הרבה יותר זול להעביר את החיים למדינות אחרות, וכן, לזוז כל כמה חודשים - זה עדיין יוצא הרבה יותר זול מאשר לחיות במדינה מערבית, לא משנה איך תסתכלו על זה.
מחשבה מפוצצת.
זה גם גורם לי לחשוב על הקהילה של הנוודים הדיגיטליים, בעלי מוניטין של חסכנים, כשבעצם, פשוט בחרו להשקיע את הכסף במקומות אחרים - כמו טיסות וחוויות, ולא בדברים קבועים וחומריים כמו רכב או משכנתא.
אנחנו אנשים שאכפת להם יותר מאורח החיים שלהם מאשר מציפיות החברתיות או הנורמות המקובלות. אנחנו רוצים לחיות עכשיו ולא לחכות לפנסיה, ועשינו בחירה חכמה לחיות במקום בו הכסף שלנו שווה יותר.
ואולי הבנו שביטחון הוא גם ככה אשליה, אז עדיף להתעלם ממנו לגמרי.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע