גוונים של כחול: יום מושלם באיי אל נידו
כשלגונות סודיות, קייאקים ושקיעות קסומות מתחברים לחוויה בלתי נשכחת
📍אל נידו, פיליפינים
בערב הראשון באל נידו הזמנתי סיור ליום למחרת, אחרי שישבתי וקבעתי לי לו"ז מסודר לימים הבאים, הפעם בלי טעויות. יש כל כך הרבה סוכנויות תיירות כאן, וכולן מוכרות את אותם הסיורים בדיוק באותם המחירים.
החלטתי להזמין מהסוכנות שנמצאת בפינת שני הרחובות הראשיים. בזמן ההרשמה ראיתי שברשימת המשתתפים רשומים רק אנשים בודדים. מאוחר יותר באותו יום, כשעברתי שוב ליד הסוכנות, ראיתי אותה מלאה באנשים שמחכים בתור להזמין את הסיור שלהם למחר.
איך אני יודעת שזה למחר? כי גם כשרציתי להזמין את הסיור השני שלי לימים הבאים, הנציגה אמרה שעדיף להזמין רק יום לפני, כי דברים עלולים להשתנות. הבנתי כמה הגישה כאן דינמית, והופתעתי שלא רצו מיד את הכסף שלי. בכל חברת תיירות אחרת כבר היו לוקחים ממני תשלום לשבוע מראש.
למחרת בבוקר, אחרי ארוחת בוקר (טוסט אבוקדו מעולה!), הגעתי לאותה סוכנות. ההתארגנות כולה לקחה שעה וחצי - כולל זמן ההמתנה במזח לסירה שלנו, יחד עם כל שאר התיירים באי שעושים סיורים באותה שעה. היה שווה לחכות.
במהלך הזמן הזה הכרתי חברים חדשים, בחורה מאנגליה ובחור מאורוגוואי. כולנו הגענו לבד, וכמו שאולי שמתם לב בסיפורים הקודמים, מאיה המתרגשת פשוט מדברת עם כל מי שסביבה (ולא מפסיקה לדבר), אז זה מה שקרה במהלך כל היום.
היינו על הסירה 24 אנשים, שזה יחסית מעט בהשוואה לסירות האחרות. יצאנו אל הים הפתוח וראינו נופים משגעים! האי הראשי מוקף באיים קטנים, בסלעים עצומים, וכל גווני הכחול הקיימים בעולם היו שם, ממש מול העיניים שלי.
הסיור עוצר בחמישה מקומות, ביניהם חופים אקזוטיים ולגונות קסומות, וזה היה פשוט מדהים! כל עצירה הייתה טובה יותר מהקודמת. התחלנו בפעילות שנורקלים קרוב לאחד החופים הפרטיים. מסתבר שרוב החופים כאן הם פרטיים, ואני תוהה מי הביליונרים שקנו חוף בפיליפינים ולא נמצאים בו בכלל.
הראות הייתה מעולה, המים היו צלולים להפליא וניתן היה לראות את כל סוגי הדגים שבאזור. זה היה מקסים!
חמש דקות בסירה הביאו אותנו לחוף מפורסם במיוחד - 7 הקומנדוס - שידוע בהיותו אינסטגרמי במיוחד. הדקלים המסודרים, החול הלבן, המים הצלולים והכחולים ביותר שראיתי בחיים - כן, החוף הזה הרוויח את המוניטין שלו ביושר.
איזה מקום מדהים. הרגשתי כל כך ברת מזל שהעיניים שלי רואות את הנוף הזה. רציתי לצרוב אותו בזיכרון, ומבחינתי זה היה ברור - צריך לקשור את זה לטעם טוב.
הספקתי לנשנש מאפה בננה מסוכר שהיה תענוג, ובדיוק מה שהייתי צריכה, לצד מים קפואים שהרגישו כמו נקטר אלוהי בחום הזה.
הייתי יכולה להישאר בים כל היום, או להישתזף שם כל השבוע, אבל היינו חייבים להמשיך את הסיור.
המשכנו ללגונה הסודית (שלא כל כך סודית), אבל הכניסה אליה היא דרך חור קטן בסלע, אז אני בהחלט מבינה שאפשר לפספס אותה. היא הייתה כמו פיסת גן עדן ביקום מקביל, כאילו מכאן מגיע כל הקסם לעולם.
שם ראיתי הזדמנות טובה לצלם קצת את עצמי. חשבתי שהמשקפיים החכמים שאני עונדת תמיד עושים עבודה מעולה, אבל אין לי המון "הוכחות" שאני כאן. אז באלתור קצר הנחתי את ווסט ההצלה שלי על המים, עליו את התיק עמיד במים שרכשתי אתמול בעקבות המלצה (תודה ליאת!) והנחתי את הפלאפון תוך כדי תפילות שאני לא עושה משהו ממש מטומטם שיעלה לי בפלאפון רטוב.
מסתבר שזה היה ממש חכם, וכולם סביבי נורא התלהבו מהרעיון. "תכננת את זה לפני?" שאלה אותי הבחורה מאנגליה. "לא, נשבעת, פשוט זרמתי עם מה שהיה לי בראש, ונראה שיצא לי טוב."
הרגשתי גאווה קטנה, ואולי אפילו תחושה מוכרת של פתירת בעיות. החוש הטכני שלי הזה, זה שגילו לי אותו במיונים לצה"ל - כלומר, רק אז שמו עליו כותרת, אבל הוא תמיד היה שם. מעניין מאיפה הוא הגיע... אה, ברור, מכל הפעמים שהייתי עוזרת לאבא לבנות דברים בבית בתור ילדה. כן, אני. שני אחיי הגדולים? היו להם דברים "יותר חשובים" לעשות.
משם הגענו לארוחת הצהריים בחוף הצמוד. הופתעתי לגלות ארוחה ענקית, מיכלים מלאים בכמויות אדירות של אוכל, בדיוק מה שהקהל הרעב היה צריך.
האוכל היה מעולה! דג על האש, ירקות מוקפצים מתובלים בצורה נפלאה, פנציט (הפאד תאי הפיליפיני שאני כבר מכירה היטב), אורז (כמובן), עוף, פירות וחגיגה ענקית - רק בשבילנו.
אחרי ארוחת הצהריים הגענו לשיא הסיור - שייט בקייאק בלגונה הגדולה.
זו הייתה אחת החוויות הכי מדהימות שעשיתי מימיי, בדיוק כי היא כל כך מיוחדת - מעולם לא שטתי בקייאק, בטח שלא בלגונה באי בפיליפינים. הרגשתי בתוך חלום, לא הפסקתי לצלם כי רציתי לזכור את הרגעים האלה גם עוד עשור.
שכרתי קייאק יחד עם הבחור מאורוגוואי. 300 פזו לקייאק זה לא יקר, אבל הרגשתי שזה משהו שעדיף לעשות בשניים.
עלינו לקייאק והיה לנו כיף כל כך! חקרנו את כל פינות הלגונה, הגענו לנתיבים צדדיים, למערה קטנה שבקלות אפשר לפספס, עצרנו לשחות, כי לחתור בקייאק זה ספורט תחרותי מסתבר, אבל זה היה שווה כל רגע.
שמחתי כל כך שאני יכולה לצלם הכל דרך המשקפיים החכמים תוך כדי תזוזה - את הרגעים האמיתיים שאנחנו כמעט מתנגשים בסלע, או ממש מתנגשים בקייאקים אחרים (אופסי), את הרגע שחשבנו לשחות במקום מסוים ואחרי דקה ראינו שהמים שם מלאים במדוזות ואפילו כריש תינוק (!)
בדרך חזרה לאי הראשי, התמסרתי לנענוע העדין של הסירה על הגלים. השמש שהתחילה לשקוע צבעה את השמיים בגוונים של כתום וורוד, כאילו הטבע מחליט לסיים את היום המושלם הזה עם מופע אורות מיוחד במינו.
עצמתי את העיניים לרגע והרגשתי איך העייפות המתוקה של יום מלא חוויות מתגנבת אליי. הרוח הקלה ליטפה את פניי, וכמעט נרדמתי, שקועה בהרהורים על כמה מזל יש לי להיות כאן, לחוות את כל זה.
פקחתי את העיניים כשאחד מאנשי הצוות הודיע שאנחנו מתקרבים לחוף. הסתכלתי סביבי על האנשים שהפכו לחברים ליום אחד - הבחורה מאנגליה שחלקה איתי את קרם ההגנה שלה והבחור מאורוגוואי שהיה שותף מושלם לקייאק.
ירדתי מהסירה עם חיוך ענק על הפנים, עם עור שזוף יותר (ואולי קצת שרוף מהשמש), עם תיעוד חי של היום המדהים במשקפיים החכמים, ועם ידיעה ברורה שזה היה אחד הימים המושלמים של המסע שלי. הטיול הזה שווה כל רגע, כל שקל, וכל טיפת זיעה בחום הפיליפיני. וכן, כבר מתכננת את הסיור הבא.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן
ממש כיף לקרוא איך כל רגע בטיול מתמלא בהרפתקאות קטנות – החל מהזמנת הסיור והמפגש עם החברים החדשים ועד השיא של השייט בקיאק בלגונה. אהבתי במיוחד את הספונטניות ואת הגישה השלווה שבה הכול מסתדר ברגע האחרון. מרגיש שהרצון לחוות כל מקום באמת ולהיות פתוחה להיכרויות חדשות, הופכים כל יום להרפתקה בלתי נשכחת.
הצלחת להעביר בצורה מדהימה את היופי של אל נידו – הצבעים, החופים, המים הצלולים. כיף לקרוא על הפעילות, על הצילומים המאולתרים והמשחק עם המשקפי צילום והטלפון. נראה שהחוש הטכני שלך שיחק תפקיד חשוב, וזה נהדר לראות איך המצאות קטנות הופכות את החוויה למושלמת.
ממש אפשר לדמיין את הרוח, את טעם מי הים המלוחים, את השמש הקופחת ואת השלווה שלפני שקיעה. טוב לשמוע שהמפגשים האנושיים תרמו לכל החוויה – כי בסופו של דבר, אלה האנשים שעושים את ההבדל בין טיול נחמד ליום בלתי נשכח.
בקיצור, עשית לי חשק לקפוץ לשם גם! תודה ששיתפת בכל הפרטים הקטנים והקסומים שמרכיבים את היום המושלם הזה. מחכה לשמוע עוד על ההרפתקאות הבאות שלך!