על במת התאטרון במלבורן
מסע חוצה גבולות 🌏 כשמחזות זמר הפכו חלון לעולם חדש
במהלך השנה האחרונה שלי במלבורן התוודעתי לעולם שהיה זר לי לחלוטין - מחזות הזמר. מה שהתחיל כסקרנות מזדמנת הפך למסע גילויים אישי על האופן שבו סיפורים מתורגמים לבמה החיה.
מקלאסיקות ברודווי ועד הפקות מקומיות צבעוניות, ריכזתי כאן שלושה ערבי תיאטרון שלימדו אותי שמחזמר הוא הרבה יותר מסתם בידור - זו אמנות שמשלבת מוזיקה, סיפור וחוויה ויזואלית לחוויה אחת שלמה.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 19 במאי 2024
שיקאגו - המחזמר
כשהמחזמר גרם לי להבין שאמנות יכולה לרקוד בכל השפות
"שיקאגו" אחד המופעים המיתולוגיים של ברודווי, אשר שרד לאורך עשורים והפך לאחד המופעים הכי מוערכים בעולם התיאטרון. מה כל כך מיוחד בו, עד שהפך על-זמני? אולי הסיבה היא שהמחזמר משלב סיפור מעניין המבקר את התקשורת ואת הרצון להיות מפורסם, נושאים שנשארים רלוונטיים גם היום.
השירים במחזמר, כמו "All That Jazz" ו-"Cell Block Tango", לצד הכוריאוגרפיה הדינאמית, פרצו את גבולות התיאטרון והפכו בלתי נשכחים. זה בעצם מסביר מדוע "שיקאגו" לא רק שרד, אלא גם הפך לאחד המחזות הפופולריים והמשפיעים בתולדות התיאטרון העולמי.
הפרסומת שקראה "It'll be a crime to miss it" הייתה כל מה שנדרש כדי לשכנע אותי לרכוש כרטיס. לקראת המופע, החלטתי לצפות בגרסת הקולנוע מ-2002, שכיכבו בה קת'רין זטה ג'ונס, קווין לאטיפה וריצ'רד גיר. הצפייה בסרט העמיקה את החיבור שלי לסיפור, וגרמה לי להתרגש לקראת המחזמר. שירים שהיו מוכרים לי במעורפל מהרדיו, קיבלו משמעות כשלפתע הבנתי מאין הם הגיעו.
ברגע שהגעתי לתיאטרון, ניצב בכניסה דוכן המרצ'נדייז שהיה מצויד בכל מה שניתן לדמיין עם שם המופע. האנשים סביבי היו לבושים באופן מרשים לכבוד האירוע, כאילו זהו לא רק ערב תיאטרון רגיל אלא מופע גאלה. עבורי, זה היה רק מופע נוסף ברשימה, אך במהרה זיהיתי את הפוטנציאל להפוך את הערב לחוויה מיוחדת עם קצת אלכוהול ונשנושים טעימים.
התמקמתי בשורה השלישית, קרוב מספיק כדי לא לפספס אף פרט, להרגיש כל רגע וכל נשימה של השחקנים, ושמעתי את זמזומי הקהל המתרגש. המופע נפתח עם השיר המופלא "All That Jazz", וסחף אותנו מיד ללב שנות ה-20. חוויתי תענוג אדיר מכל רגע, שכן בניגוד לסרט, המופע החי היה דינמי וקומי במיוחד.
זה עורר בי מחשבות על הבחירות היצירתיות בפרזנטציה של סיפור טוב. איך מחליטים האם להציג אותו כמחזמר, סרט או אולי ספר? האם מי שמחזיק בידו סיפור טוב, יודע מראש שהוא יצא לעולם בתור יצירה מסוימת? זה גרם לי לחשוב על ספרים שהופכים לסרטים, וכל מעגל היצירה הזה שנותן כמה במות, ודרך כך כמה היבטים, לאותו הסיפור.
במהלך המופע, קסם מילא את האוויר. הזמרים והרקדנים לקחו את הקהל למסע חוצה זמנים אל תקופת הג'אז הרועשת והמלאה תשוקה.
התפאורה, התלבושות והכוריאוגרפיה המדויקת הביאו לידי ביטוי את הסגנון והתחכום של העידן. מעבר להנאה האסתטית, "שיקאגו" מציג את הזוהר והברק של תעשיית הבידור, ואף מעלה שאלות על ערכי החברה ועל הדרך שבה אנו מתייחסים לפשע ולעונש.
נדהמתי מההופעה יוצאת הדופן של השחקנים, במיוחד המבוגרים שבהם, שהפתיעו בקולם העוצמתי והחודר. בלט בעייני התיאום המושלם בתנועות החדות של השחקנים שבוודאי היה תוצאה של שעות על גבי שעות של חזרות והכנה. שאלתי את עצמי אם השחקנים עייפים מלהופיע כל ערב והאם תשואות הקהל הן אלו שנותנות להם את הכוח להמשיך.
המופע כלל גם שירים נהדרים שלא נכללו בסרט, כנראה בשל השפה הבוטה שבהם, כמו "Class" שבו הדמויות מבטאות את רגשותיהן בדרך חסרת פשרות. מאז שנחשפתי לראשונה לקונצרטים, התפיסה שלי כלפי מוזיקה השתנתה מהותית.
במחזמר הזה, מצאתי את עצמי סקרנית לראות את הנגנים מנגנים, חיפשתי את מקורות הצלילים מתפרצים מהכלים, מנסה לחבר בין מה ששומעת למה שרואה.
התחושה שהמוזיקה היא לא רק רקע אלא שחקן מרכזי בעלילה הובילה אותי להעריך כל רגע מההופעה בצורה חדשה ומרעננת. הסיום היה מרגש במיוחד, כאשר התפאורה נסגרת והאורות דעכו, נשארתי עם מחשבה על כמה עוצמתי יכול להיות מחזמר שמשלב בין פנטזיה לביקורת חברתית. זוהי אמנות במיטבה, שמצליחה לגעת לקהל בכמה רמות, ולנו נותר רק לספוג כל רגע ממנה.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 1 בפברואר 2024
כשהיהלומים והמוזיקה נפגשים
פנטזיה מוזיקלית מנצנצת - מולאן רוז’
עדיין לא חזרתי למשרות מלאות בשתי העבודות, אז יוצא שיש לי הרבה זמן פנוי. אני אופה את העוגה שלי לאט לאט, מסתבר שזה לוקח זמן. בעיקר כשהעוגה האמיתית היא לשנה הקרובה, אז יש הרבה משתנים, והרבה יתדות, עד שמצאתי את עצמי בונה עוד Chat GPT עם אחי הגדול בשיחה נוספת של 6 שעות (כהרגלנו). היה מצחיק וכיף ויצאנו עם מוצר מדהים שבוודאי עוד תשמעו עליו.
עד אז, מצאתי אטרקציות סופר מעניינות שקורות הזמן הקרוב במלבורן, לכן החלטתי לנהל לו"ז בו אעשה אחת מכל האטרקציות האלו פעם בשבוע, וכך אשמור על שגרה תוססת.
האטרקציה הראשונה היא הופעת מחזמר בשם Moulin Rouge. אני בטוחה שחלקכם שמעתם את השם הזה, בטוח מכירים את השיר של כריסטינה אגילרה ושות', אך האמת שלי לא היה ממש מושג במה מדובר. ראיתי פרסומות למחזמר הזה כבר המשך חודשים, הם עושים סיבוב הופעות בכל אוסטרליה אשר נגמר ממש עוד רגע בתחילת פברואר.
קראתי קצת על המחזמר, ראיתי טריילרים וביקורות, מצאתי שקיים גם סרט שיצא מזמן וראיתי קטעים ממנו כדי להבין אם זה מדבר אליי. תוך כדי, זיהיתי את כל השירים, שלא ידעתי שזהו מקורם. הסרטונים מהמחזמר נראים ססגוניים ומנצנצים, רק שהיה בי חשש שאולי לא אבין בדיוק מה הם אומרים. אם לא ננסה, לא נדע.
היצר הסקרן שבי דחף את החשש הצידה, והזמין כרטיס להופעה של מחר בערב. מחיר הכרטיס במושב טוב עולה 230$, בערך 550₪, ובמושב סביר 200$. בתשלום באתר הופיע לחצן שראיתי כבר פעמים רבות, אך אפעם לא חשבתי להשתמש בו 'After Pay'.
זו מערכת תשלומים אינטרנטית, כמו שאצלנו מחלקים לתשלומים חודשיים בכרטיס אשראי. לא הייתי חושבת לשלם בתשלומים כי האידיאולוגיה שלי אומרת שאם יש לי כסף אז אקנה את המוצר, ואם אין לי כסף, אז פשוט לא אקנה אותו.
זו דרך חשיבה שונה, ואני יודעת שרוב הישראלים חיים על תשלומים, רק שלדעתי עדיף להימנע מזה ככל האפשר.
כאן במצב הזה, אכן יש לי 230$ בחשבון (אפילו קצת יותר), אך היה כתוב שניתנת הנחה של 30$ למצטרפים חדשים, והשירות הוא בחינם. אם ככה, אז מגניב.
מחר הגיע, התארגנתי ולקחתי איתי תיק קטן (השיר הזה מסוכן לבריאות), נסיעה של חצי שעה ברכבת הקלה הביאה אותי עד לפאתי התיאטרון.
המבנה עתיק ומרשים, מרהיב ביופיו וגודלו, ומהווה חלק מהמבנים השמורים ביותר באיזור ה-CBD של העיר מלבורן. התיאטרון עצמו נראה כמו פיסת אומנות, התפאורה של המופע פשוט מרהיבה, הרגשה של תיאטרון יוקרתי ונוצץ.
משאפים לשירים הכי מפורסמים, בא לי לשיר איתם את כל השירים, ואז נזכרתי שראיתי שאחת ההופעות היא sing along, אולי היה שווה ללכת לזאת. אני מודה שלא הבנתי 100% ממה שהם אומרים, פספסתי גם כמה בדיחות, אבל בגדול הם מדברים דיי ברור, ומופיעים בצורה מהממת ויוצאת דופן.
קורים כל כך הרבה דברים על הבמה עד שאי אפשר לדעת לאן להסתכל. היה אפילו קטע שנפלתי לטריק הידוע שהכניסו מיצג של מגדל אייפל בזמן השיר "Your Song" (בדיוק כמו הסרט), שכלל משאפ של כל שירי האהבה הקיימים בערך, ופתאום שמתי לב שהשחקנית הראשית החליפה שמלה תוך כדי השיר על הבמה!
התלבושות פשוט מדהימות! יש אווירה יוקרתית, כמובן, ונוטפת סקס. הם שחזרו סצנות מדוייקות מהסרט, כולל זו שהשחקנית הראשית יורדת מהתקרה על נדנדה, מעוטרת בשלל יהלומים.
רק שכאן היא שרה משאפ של כל שירי היהלומים הקיימים כולל "Single Ladies" של ביונסה, "Diamonds" של ריהאנה, "Diamonds Are Girl's Best Friend", וכו'. וכל מה שעובר לי בראש זה איזה מזל שראיתי קטעים מהסרט לפני.
הבחירה במושב בבמה הגבוהה הייתה מעולה, ראיתי מצויין את כל הבמה. ולמדתי כבר בעבר שבמופעים כאלה שווה לשלם יותר על מושב קרוב, כי נהנים בצורה אחרת לגמרי. באמצע ההופעה הייתה הפסקה קצרה, אז מיד כתבתי לי נקודות שלא אשכח.
פגש אותי כשהם שתו אבסינט (פיה ירוקה) שפעם מזמן הגרסה הראשונית שלו בצרפת של שנות ה-1800 לספירה גרם להזיות של ממש ויצא מחוץ לחוק. לאחר מכן חזר לגרסה מעודנת יותר כמו שאנו מכירים היום, שעדיין מכילה 70% אלכוהול ונחשבת מסוכנת למדי.
מצאתי את עצמי נדהמת מכל סצנה, וואו וואו וואו, שרה את השירים העדכניים של סיה וליידי גאגא בלי סוף, עם חיוך ענק מרוח לי על הפנים. בסוף ההופעה מחיאות הכפיים לא הפסיקו, וגשם של קונפטי שטף את כל הקהל הסוער.
זו הייתה חוויה יוצאת דופן ואני כלכך שמחה על ההחלטה ללכת למופע הזה, אני בטוחה שכל מי שאני מכירה יאהב אותו ויתלהב לפחות כמוני, והלוואי והייתם מצטרפים אליי לערב הקסום הזה.
📍 מלבורן, אוסטרליה | 29 בדצמבר 2024
מחזמר האחיות בלוז
בין זיכרונות להווה – קלאסיקה שמתעוררת לחיים
נכנסנו לתיאטרון Regent המפואר של מלבורן, מבנה היסטורי מרהיב שנבנה בשנת 1929. הבניין, שעמד בשיממונו במשך שנים רבות, שוקם בקפידה בשנות ה-90 והוחזר לתפארתו המקורית.
המון אדם התגודד בכניסה המרשימה, ושלטים ענקיים הכריזו על "האחיות בלוז" - המחזמר שהפתעתי בו את אמא. את הסרט המקורי משנות ה-80 ראינו יחד אינספור פעמים, והשירים שלו מתנגנים בראשי עד היום.
"אין אחד שלא ראה את הסרט הזה," אמרה אמא בהתרגשות, נזכרת איך צפתה בו לראשונה בקולנוע יחד עם כל בני דורה. ההומור המבריק והשירים הבלתי נשכחים הפכו אותו לקלאסיקה מיידית.
הלובי של תיאטרון Regent הוא חוויה בפני עצמה - תקרות גבוהות מעוטרות בציורי פרסקו מרהיבים, שנדליירים קריסטליים ענקיים תלויים מלמעלה, וקירות מכוסים בעבודות עץ ואבן מגולפות בעבודת יד.
הארכיטקטורה בסגנון הרוקוקו האירופאי משלבת אלמנטים גותיים ובארוקיים, ויוצרת אווירה של ארמון מתקופה אחרת.
המדרגות הרחבות המובילות לאולם מכוסות בשטיחים אדומים עשירים, וכל פינה מספרת סיפור של פאר והדר. האולם עצמו, עם 2,162 מושבים, הוא אחד האולמות הגדולים באוסטרליה - תזכורת לימי הזוהר של הקולנוע והתיאטרון.
הצטלמנו באזור קבלת הפנים המפואר, נזכרת בביקורי הקודם כאן כשראיתי את "מולאן רוז'". אמא לא הפסיקה להתפעל מהפרטים הקטנים - מהפיתוחים המוזהבים על הקירות ועד לתקרה המצוירת המרהיבה.
כשהאורות עומעמו והמסך נפתח, הוזהרנו שאסור לצלם עד החלק האחרון. תהיתי בליבי איך נדע שהגענו לשם, אבל הייתי כל כך נרגשת מההפתעה שהצלחתי להכין, שלא יכולתי להפסיק לחייך. הידיעה שאמא יושבת לצידי, מוכנה לחוות איתי גרסה חדשה של סרט שאהבנו כל כך, הייתה שווה הכל.
המחזמר היה יצירת מופת של בידור. השחקניות הפגינו כישרון עצום, הסצנות היו מצחיקות ומפתיעות, והביצועים הווקאליים פשוט עצרו את הנשימה. כל זמרת הביאה את הקול הייחודי שלה לבמה, וביחד הן יצרו הרמוניה מושלמת.
למרות שהמחזמר לא העתיק במדויק את הסרט המקורי, הוא הצליח לשמור על הקסם והאנרגיה. הסצנות החדשות והשירים המקוריים העניקו לסיפור המוכר נופך רענן ומפתיע, בלי לאבד את הרוח של היצירה המקורית.
החלק האחרון של המופע היה בלתי נשכח - צבעוני, סוחף ומלא שמחת חיים. כל הלהקה הופיעה על הבמה בתלבושות מרהיבות, שרה בעוצמה שהרעידה את הקירות. כשאנשים החלו לשלוף טלפונים ולצלם, הבנתי שזה הרגע שחיכינו לו.
הצפייה במחזמר העלתה שאלות מרתקות על הקשר בין יצירת המקור לעיבוד הבימתי. איך מתמרנים בין נאמנות למקור לבין הצורך ליצור משהו חדש ורלוונטי? למה בחרו לשנות שירים אייקוניים מהסרט - האם זה עניין של זכויות יוצרים, או החלטה אמנותית מכוונת?
העולם המורכב של זכויות יוצרים בתיאטרון מרתק אותי במיוחד. האם זו אותה חברת הפקה של הסרט המקורי, או שמא יוצר חדש שרכש את הזכויות? איך מחליטים כמה לשמר וכמה לחדש? מה המשמעות הכלכלית של כל החלטה כזו?
מצאתי את עצמי צוללת יותר ויותר לעולם שמאחורי הקלעים של האמנות. כל יצירה היא לא רק מה שאנחנו רואים על הבמה, אלא גם מארג מורכב של החלטות עסקיות ואמנותיות, משא ומתן על זכויות, ואינספור פשרות והחלטות יצירתיות.
גיליתי שמאחורי "האחיות בלוז" יש סיפור מרתק של זכויות יוצרים והפקה. המחזמר הוא בעצם הפקה חדשה לגמרי, שנוצרה על ידי צוות שונה מהסרט המקורי. הם רכשו את הזכויות לעבד את הסיפור לבמה, אבל לא את הזכויות לכל השירים המקוריים.
זו החלטה שמשלבת אילוצים כלכליים ואמנותיים - מצד אחד, עלות הזכויות לשירים המקוריים הייתה יכולה להיות אסטרונומית, ומצד שני, זו הזדמנות ליצור משהו חדש ורענן שעומד בזכות עצמו.
הצוות היצירתי החדש בחר להישאר נאמן לרוח ולאווירה של הסרט המקורי, אבל להוסיף את הטעם האישי שלהם דרך מוזיקה מקורית וסצנות חדשות.
זו דרך מבריקה להעניק למותג האהוב חיים חדשים על הבמה, תוך שמירה על האיכויות שגרמו לנו להתאהב בו מלכתחילה. יצאנו מהתיאטרון מלאות התפעלות, עם חיוך גדול על הפנים והשירים החדשים מהדהדים בראשנו.
מעבר לבידור, גיליתי שמחזמר הוא תרגום מורכב של רגשות ואנושיות לשפה של מוזיקה ותנועה. וכנראה שזה בדיוק מה שהיה חסר לי - לראות איך סיפורים שאני כבר מכירה מקבלים חיים חדשים על הבמה, וכמה הבמה החיה יכולה להפתיע אפילו מי שחושבת שהיא יודעת מה לצפות.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.