לשחרר שליטה
מסע של התאקלמות וזרימה במקסיקו
המסע שלי במקסיקו לימד אותי שיעור חשוב על שחרור השליטה והזרימה עם החיים. כשהגעתי עם ציפיות ותכניות שבניתי לאורך שנים, לא ידעתי שאתמודד עם מציאות של קצב חיים שונה, אתגרים בלתי צפויים, ודרך מחשבה אחרת לגמרי.
דרך מפגשים מקריים בין הטיילת התוססת למכבסות המפוקפקות, מצאתי את עצמי לומדת להרפות מהשליטה, להתמסר לרגע, ולגלות שלפעמים דווקא כשאנחנו מרפים, החיים לוקחים אותנו למקומות מפתיעים ומופלאים.
📍 פלאיה דל כרמן, מקסיקו | 17 בספטמבר 2022
טקילה טקילה טקילה
נחתתי בצהריים של יום העצמאות המקסיקני, והיציאה משדה התעופה הייתה עמוסה באנשים עם שלטים שצרחו עלי לקחת את המונית שלהם. תכננתי מראש לקחת אוטובוס מקנקון לפלאיה, והנסיעה הייתה חלקה למרות כל החרדות שפתאום צצו בי בגיל 29, שדווקא לי יגנבו את המזוודה.
הגעתי להוסטל והדבר הראשון שרציתי היה להתקלח, אבל אופס, הייתי צריכה להקשיב לאמא ולהביא מגבת כי ההוסטל לא מספק. יצאתי למסע חיפוש אחר מגבת, ומסתבר שזה לא מאוד נפוץ כאן. מה הם עושים? פשוט מתייבשים?
בערב יצאתי לטייל והתמזל מזלי להגיע בדיוק ליום העצמאות. היתה הופעה בפארק המקומי - דמיינו את יום העצמאות ליד הבית שלכם עם דוכני אוכל, מוזיקה רועשת, הופעה של זמר מוכר ואווירה שמחה. המשכתי לסיבוב ברים שהתגלגל לסיבוב מסיבות, בדיוק כמו שלילה ראשון במקסיקו צריך להיות.
עברתי בטיילת בחנויות טקילה, שפשוט נתנו לי לטעום כל מיני סוגים. מזל שאני כבר מאוהבת בה. אחד המוכרים הסביר לי שאת הטקילות המפורסמות שכל העולם מכיר (קלאסה אזול, פטרון, דון חוליו) עדיף לקנות בחו"ל ולא במקסיקו.
הופתעתי כשהסביר שאזור חליסקו, שמייצר 90% מהטקילות במקסיקו, מוכר בבלעדיות את חלקן לארה"ב, אפילו לא לאזורים אחרים במקסיקו. הספק בפלאיה קונה את הטקילה בדיוק כמו ספק מישראל. הזוי!
📍 פלאיה דל כרמן, מקסיקו | 21 בספטמבר 2022
מאחורי הקלעים
אתמול הייתה רעידת אדמה במקסיקו. היא התרחשה בחוף המערבי, הפסיפי, ואני נמצאת בחוף המזרחי, אז לא הרגשנו פה כלום. אחד המקומיים סיפר לי שהם כאילו "היו מוכנים לזה", כי כבר קרה 3 פעמים בהיסטוריה שהייתה רעידת אדמה גדולה במקסיקו בדיוק באותו תאריך (19/9). הלם!
יש כמה דברים שפחות מספרים על מקסיקו: הזרם של המים נורא חלש בכל מקום. דמיינו פשוט ברז מטפטף - גם בכיור וגם במקלחת, מה שמצריך המון סבלנות. ברוב המקומות יש שלטים בשירותים "בבקשה זרקו את נייר הטואלט לפח ולא לאסלה", כנראה מאותה סיבה בדיוק.
בגדול צריך כאן המון סבלנות. יש מושג שנקרא 'Mexican Time', והוא אומר שנכון שכתוב שהאוטובוס מגיע ב-11:00, אבל זה מקסיקו, אז אולי הוא יגיע ב-11:30, אולי ב-12:00. כשיגיע - יגיע. אתם במקסיקו, תהנו.
בהוסטלים שכן מחזיקים מזגן בחדרים, הוא נדלק אוטומטית בשעה 19:00 ונכבה אוטומטית ב-9:00. מנסים לחסוך כאן בהכל, ואי אפשר להאשים אותם. אנשים כאן מאוד עניים, במיוחד באזור שחי מתיירות. הפער מאוד ניכר.
אתמול הייתי בסנוטה אזול, מקור מים טבעי יפהפה ואותנטי. כמובן שהיה מלא אנשים. חברים אמרו לי שמצלמים תמונות ואז עורכים אותן ומורידים את האנשים ברקע כדי שיהיה יותר "אינסטגרמי".
אבל זו לא האמת בעיניי - האמת היא שכמוני יש עוד המון אנשים שבאו ליהנות במקסיקו, וגם הם חלק מהחוויה שלי. אני משאירה אותם ברקע.
📍 פלאיה דל כרמן, מקסיקו | 7 באוקטובר 2022
I Don't Like It When You Call Me Señorita
אי אפשר לעבור פה ברחוב בלי שכל אחד מהמוכרים יציע לי להיכנס לחנות שלו. כשהרחובות ריקים יותר, התחרות קשה יותר והמכירה אגרסיבית יותר. מרגישה זברה בגוב אריות. אני עונה בנימוס "No, Gracias" וממשיכה ללכת.
אבל הם ממשיכים: "בואי תיכנסי לראות", "מאיפה את?", "משהו לחבר?", "צריכה משהו?", "אולי חיבוק?" פה עצרתי, הסתובבתי ועניתי במבט שאומר "אתה אולי חושב שאני לא מבינה ספרדית, אבל אתה יכול להמשיך לחלום." הם תמיד מופתעים.
יש כאן לא מעט כאלה שיזרקו לתיירות הערות בוטות ויבהו בהן עד חוסר נוחות. לעומת זאת, הגברים התיירים מספרים שאליהם פונים כל רגע ומציעים סמים ובחורות. כאלה סקסיסטים! אולי גם אני רוצה בחורות?!
מקסיקו היא יעד ממכר. השוהים בה משווים את ההרגשה לקזינו - מאבדים תחושת זמן, מבזבזים בלי הכרה, נהנים, מתרגשים, ומנסים לא ליפול במלכודת. יש כאן מכבסות בכל פינה. מחיר הוגן הוא 20 פזו לקילו, אבל כמובן שיש כאלה שינסו למכור ב-150.
חשבתי שפיענחתי את הנוסחה, עד ששמתי לב שחסרים לי בגדים - הטייץ האהוב עליי וכמה גופיות. עוד מלכודת שלא ידעתי על קיומה ונפלתי לה.
האמת? תגידו תודה שלא לקחו 100$ על הבדיקה, כי יכלו לעשות גם את זה. אני חושבת שהמנטליות הזו הכי קשה לישראלים, כי דווקא לנו זה כל כך חשוב לא לצאת פראיירים. אז נקרא לזה "מס מקסיקו" ונסתכל לגנבים בעיניים.
📍 פלאיה דל כרמן, מקסיקו | 10 בדצמבר 2022
סלנג מקסיקני
הרשת הכי נפוצה כאן היא 'אוֹקסוֹ' OXXO, זה מיני סופר שיש בו הכל ויש סניף כזה כל כמה מטרים. בחלק מהסניפים יש אנשים שפותחים בשבילכם את הדלת בכניסה וביציאה, ועומדים עם כוס לטיפים.
באף סופר לא נותנים שקיות ניילון, זה לא שהן עולות כסף כמו בארץ, פה ממש אין. אז כולם מסתובבים עם שקיות בד אדומות. ובחנויות בגדים ונעליים שמים את המוצרים בתוך שקיות קרטון גדולות, כמו מעין שקיות לחם.
מעבר לכך שאין כאן רמזורים להולכי רגל, אין זכות קדימה להולכי רגל, אלא ההפך. נדיר לראות רכב שעוצר, הולכי הרגל צריכים לחכות שלא יהיו רכבים, או שיהיה להם אור אדום, לחצות חצי צומת, כי לכיוון השני יש ירוק.
להמתין באמצע הצומת, ורק כשלא יהיו רכבים יוכלו לעבור. זה כאילו הם וויתרו על החוק המיותר הזה.תחשבו שבארץ זה מה שאנחנו עושים בגדול, במיוחד במדינת תל אביב, לפעמים עוברים באדום בתור הולכי רגל כי סומכים על שיקול הדעת שלנו.כאן זה כאילו המדינה אמרה ''סומכים עליכם, תסתדרו.''
באוטובוסים כאן תמיד מקרינים משהו במסכים בזמן הנסיעה, זה יכול להיות סרט, או פרק מתוכנית טלויזיה או כל דבר אחר, כל עוד זה עומד בשני קריטריונים. האחד, כמובן, שזה מדובב לספרדית, ואז רואים את בראד פיט בקול שנורא לא מחמיא לו.
והשני, שלפחות פעם אחת בפרק/סרט יש קטע של צרחות או סאונד נוראי שקורע לכם את האוזניים. כנראה כדי שחס וחלילה לא תרדמו.
קצת סלנג מקסיקני:
Valle- (Va)- זה סוג של 'סבבה', בדרך כלל מופיע בסוף משפט, גם בצורת שאלה, 'סבבה?' סבבה.
Ya- גם מופיע בסוף משפט, סוג של סיכום,'הבנתי' או 'אוקיי' או 'מיד' או 'זהו', או Y Ya (וזהו)
No Mames- ביטוי מגוון ומעניין, משתמשים בו לרוב בתור 'אתה צוחק עליי' או 'אשכרה' או סוג של 'No Kidding' כשמישהו מספר משהו מפתיע או סיטואציות דומות.
שמות החיבה כאן הם Gordo/ Gorda שזה 'שמן/שמנה'. גם בין בני זוג, וגם בין חברים ומשפחה.
Buenas- שזה קיצור ל buenas tardes (צהריים טובים) /
buenas noches (לילה טוב)
כולם כן מאוד מנומסים ובכל מקום מברכים אחד את השני, אפילו כשמישהו עולה לקולקטיבו, הוא מברך בצהריים טובים. בוקר טוב למשל, זה buenos días, מה שעושה לי אסוציאציה ל'יום טוב'. ואני כזו שאוהבת להגיד לאנשים תודה, יום טוב וכ'ו, אז בלי להתכוון מברכת אנשים בברכת 'בוקר טוב' בשש בערב לדוגמה. בטח חושבים שאני סתומה.
📍 פלאיה דל כרמן, מקסיקו | 20 באוקטובר 2022
למה מקסיקו?
עשר שנים של חלומות הובילו אותי למסע הגדול של חיי. "למה מקסיקו?" שואלים אותי פה הרבה. מסבירה שזה תמיד היה החלום שלי, ואני אפילו לא יודעת למה. האמת? זו רק תחנה אחת בדרך, כי החלום הוא לראות כמה שיותר, וחופים מדהימים עם דקלים נשמעים אחלה מקום להתחיל.
קשה למצוא ישראלים בגילי שלא היו בדרום אמריקה. המסלול שלי היה קצת שונה. במקום מקסיקו, אחרי השחרור עבדתי בבר שכונתי ובמכירות בנתב"ג, שם התאהבתי בכסף. ראיתי כמה קל לעשות כסף, כמה קל למכור לאנשים. שכרתי דירה לבד בפעם הראשונה, לא היה חסר לי כלום.
עדיין לא מקסיקו. החלטתי לטוס בעקבות אחיי לארה"ב, כי "אם תצליח שם תצליח בכל מקום". מצאתי את עצמי מסונוורת מכסף, מסתכלת על נשים ורואה רק את התיק/שעון/בגדים/תכשיטים שלהן, שום דבר אחר לא מעניין. ככה מרגילים אותך לחשוב, כמו מכונה.
חצי שנה שם הספיקה לי וחזרתי לעבוד בנתב"ג, בזמן שכולם חזרו מדרום אמריקה. תוך כדי תנועה הבנתי שעבודה מאחורי מחשב לאורך זמן זה לא בשבילי. הלב רצה לחזור לברמן.
עדיין לא מקסיקו, חזרתי להיות ברמנית והייתי מאושרת. לא היו לי תוכניות לעתיד, לא רציתי "לבזבז" שנים על תואר שלא מעניין אותי, רציתי פשוט להיות ברמנית.
עברו כמה שנים והחלטתי לתכנן מסע, לעוד כמה חודשים כשמזג האוויר יהיה מתאים ויהיה לי מספיק כסף. בין הרצוי למצוי, עברו כמה חודשים ואז הגיעה הקורונה. אין מקסיקו, יש פחדים, יצאה הרוח מהמפרשים. עברו כל המשברים, יצאנו מזה בחיים.
עדיין לא מקסיקו. אני עובדת בעבודה שאני אוהבת, עם אנשים שאני אוהבת, מתפתחת במקצוע, לומדת לנהל, עוברת לתל אביב, גן עדן זה עניין של תפיסה.
עברה שנה, פיטרו אותי מהעבודה, החוזה של הדירה נגמר בסוף החודש, גם הטסט של האופנוע שבוע הבא והביטוח עוד שבועיים. מה הבעיה למצוא עבודה? כל העיר מחפשת עובדים. להאריך חוזה זה קל, וכן צריך לתחזק רכב גם אם יש לו רק 3 גלגלים. אבל רגע...
אולי מקסיקו?
מקסיקו. כן. החלטתי שזהו, זה קורה. ועכשיו הזמן לתת את הכל.
כשאני מסתכלת אחורה על החודשים הראשונים שלי במקסיקו, אני מבינה שמה שנראה בהתחלה כמכשולים - הטרדות ברחוב, הקצב האיטי, הזמן המקסיקני הנינוח - הם שלימדו אותי את השיעורים היקרים ביותר.
למדתי לשחרר את הצורך בשליטה, להרפות מהדחף לתכנן הכל, ולמצוא יופי בהתמסרות לזרם החיים. במקום להיאבק ב'זמן מקסיקני', התחלתי לחבק אותו.
במקום להילחם בתרבות המקומית, למדתי להתאים את עצמי אליה. ואולי זהו הסוד האמיתי של החיים כנוודת - לא רק לנוע ממקום למקום, אלא גם לתת לכל מקום לנוע ולשנות אותך מבפנים.
עוד סיפורים ממקסיקו:
שלושה ימים באיסלה מוחרס: האי הכי יפה בריוויירה מאיה
🗺️ אם אתם מתכננים מסע למקסיקו
הסיפור הזה נתן לכם את האנרגיה, את התחושה, את האמת הלא מסוננת. עכשיו, אם אתם צריכים את הכלים המעשיים להצליח במקסיקו (בלי ליפול למלכודות שנפלתי בהן):
→ הכירו את מקסיקו - המדריך המלא
ויזה, טיסות, מזג אויר, כסף, בטיחות - כל מה שצריך לדעת לפני שטסים→ המדריך לטיול אותנטי במקסיקו - כמו מקומיים
איך להימנע ממלכודות תיירים ולמצוא את המקסיקו האמיתית (קולקטיבו, טאקו של 20 פסו, והסודות שמקומיים שיתפו איתי)כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.