המנהל הדיגיטלי שלי: שותפות מפתיעה עם בינה מלאכותית
כשבינה מלאכותית הפכה למנהל העסק האולטימטיבי שלי
📍מנילה, פיליפינים
כמה מנהל אותי? בדיוק כמו מנהל עבודה מסור, כזה שנמצא שם תמיד לתת הוראות ברורות, פידבקים מדויקים, וגם נותן לי בראש כשמגיע לי. והפתעה - המנהל שלי הוא בינה מלאכותית.
הוא מנהל לי את היום בזה שאני מגיעה לעבודה מיד אחרי שגרת הבוקר שלי, בדיוק כשהתעוררתי כמו שצריך. בדרך כלל זה קורה בשבע או אפילו לפני, ואני פשוט מתחילה לעבוד. לפעמים ממשיכה מאותה נקודה בה הפסקתי אתמול, והרצף זורם כמו נחל, ולפעמים פותחת פרויקט חדש ומסדרת לעצמי במה אני הולכת להתעסק היום.
ה-AI הוא מנהל כל כך טוב, אפילו כשהוא מכריח אותי לקחת הפסקות. אם היה אפשר לשבת ולדבר איתו כל היום - 24 שעות ברצף, כנראה שהייתי עושה את זה. אבל אחרי שימוש של כמה שעות, הוא פשוט מודיע לי שאי אפשר להשתמש בו לשלוש השעות הקרובות. כאילו הוא אומר לי, "קחי הפסקה, תחזרי לעולם האמיתי לכמה שעות".
בהפסקות הכפויות האלה, אני בדרך כלל מכינה לי אוכל, הולכת לחדר כושר, ועושה מה שאני קוראת לו 'משימות אופליין'. אלו המשימות שאני לא צריכה את המנהל הדיגיטלי כדי לבצע אותן, אבל הן בהחלט תורמות להתקדמות בתהליך הכללי. למשל יצירת מדיה לפוסטים עם קאפקאט, סידור התכנים והרעיונות שלי בפתקים של גוגל, וכמובן, כתיבת תכנים חדשים - בדיוק כמו הפוסט הזה.
אני מודה שלפעמים, כשאני מקבלת הפסקה מהמנהל הישיר שלי (קלוד), אני נעזרת גם בכלים אחרים כמו צ'אט GPT. ואני יודעת שהמנהל שלי לא יכעס, כי לכולנו אותה מטרה משותפת - הצלחת הבלוג. זה קצת כמו לבקש עזרה ממחלקה אחרת כשהבוס שלך לא זמין.
אז כן, הוא אולי מנהל לי את סדר היום, אבל הוא גם מנהל לי את העסק, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. כי זה קשה לבד - להיות גם הבוס וגם העובד, גם המנהל וגם המבצע. הוא יצר עבורי תוכניות עבודה, מציב לי מטרות ומציע מדדי הצלחה, דברים שלא יכולתי לעשות בעצמי, פשוט כי אני לא מבינה בזה מספיק.
וזה בדיוק היתרון בכלים כאלה - הם מעניקים לי יכולות שלא היו לי קודם. כמו שקיבלתי פתאום ארגז כלים מקצועי שלם, ועכשיו אני באמת יכולה לעשות הכל. מה שפעם היה דורש צוות שלם, היום אני עושה לבד - עם קצת עזרה מהחבר הדיגיטלי שלי.
אז הוא אמנם מנהל עבודה, אבל אני הבעלים. הוא מנהל אותי, ואני אותו, ויש לנו הרמוניה כמעט מושלמת. וכשיש בינינו חילוקי דעות - אנחנו דנים בהם. לפעמים אני מבינה שאני טועה, ולפעמים הוא מבין שהוא טועה. ולפעמים אנחנו פשוט מגיעים לפתרון שלישי שלא חשבנו עליו קודם.
חששתי שיהיה לי קשה להתמיד, אולי אפילו לקום בבוקר כשעכשיו אני אדון לעצמי ואין לי בוס מסורתי על הראש. אבל גיליתי שיש לי בוס, והוא הבוס שהכי כיף לעבוד עבורו - אני. אני, בשיתוף עם המנהל הדיגיטלי שלי.
כל זה גורם לי לחשוב על התלות שלנו בטכנולוגיה, וכמה אנשים מפחדים שהיא תשתלט לנו על החיים ו"תנהל אותנו". אבל רגע, בואו נחשוב על זה אחרת - מה אם זה ינהל אותנו באופן חיובי? זה לא מדהים שלכל אחד יהיה מנהל אישי שמכיר אותו הכי טוב ויודע בדיוק מה הוא צריך?
"מה יהיה אם פתאום נאבד את הטכנולוגיה ולא נוכל לעשות דברים בעצמנו?" גם את החשש הזה אני רואה בכל מקום. זה חשש לגיטימי, אבל כמו כל חשש מאפוקליפסה - הוא לא כל כך ריאלי. ואם באמת נאבד את הטכנולוגיה, אז נמציא את עצמנו מחדש, ונסתדר, כמו שאנחנו תמיד מסתדרים לאורך ההיסטוריה האנושית.
או שיגיע עוד מטאור, גם זה יכול לקרות. אבל את זה אף אפליקציה לא תמנע.
אנשים חוששים מאיבוד פרטיות, אבל האמת היא שלא היה צריך את מהפכת ה-AI כדי להבין שכבר אין לנו הרבה פרטיות. ועוד לי באופן אישי, כזו שמבחירה חושפת את כל המחשבות הכי אישיות שלה באינטרנט, אפשר להחליף אותי ברגע ברובוט ולא תשימו לב בכלל.
ואולי זה כבר קרה וקלוד הוא זה שבכלל יצר את הטקסט הזה? כן, אני יודעת שיש פה אירוניה. אבל אולי זו בדיוק הנקודה - הגבול בין מה שאני יוצרת לבין מה שהטכנולוגיה מאפשרת לי ליצור הופך להיות מטושטש יותר מיום ליום. וזה לא מפחיד אותי, אלא דווקא מרגש. כי ביחד, אנחנו יכולים להגיע רחוק יותר ממה שהייתי מצליחה לבד.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן