מסע של סיפורים: העלייה לרגל הדיגיטלית שלי
כיצד 800 סיפורים קצרים הופכים לאתר בלוג מאורגן - וכל האתגרים בדרך
📍קורון, פיליפינים
חשבתי שלסדר את כל הסיפורים הקצרים שכתבתי במשך שנתיים וחצי באופן יומי יהיה החלק הקשה, אבל גיליתי שזה דווקא החלק הקל בתהליך. החלק המאתגר, בלשון המעטה, הוא למיין ולסדר את המדיה שמלווה אותם – כל התמונות שלא הספקתי לפרסם בפייסבוק ושעכשיו אני מאוד רוצה להכניס לבלוג.
אני מאמינה שהתמונות משלימות את המילים בצורה מעולה. כי אם מסתכלים על התמונות כפי שהן, אי אפשר להבין את הסיפור האמיתי מאחוריהן. אי אפשר לדעת מה באמת קרה באותה סיטואציה. נכון שתמונה שווה אלף מילים – אבל צריך גם לדעת לקרוא אותן.
כשסיימתי למיין את המדיה והעליתי את כל הסיפורים שלי לבלוג שיושק בקרוב (אמן), התחלתי לבנות עשרות אוטומציות עם קלוד. כל אחת מהן לקחה לי ימים שלמים של עבודה. כשהגעתי למה שחשבתי שזו הישורת האחרונה (כמו שאני חושבת על כל שלב בתהליך הזה, ואז מגלה כמה אני עוד רחוקה מהסיום), הייתה לי שיחה עם קלוד ששינתה את הכל.
הבנתי שהארגון של הבלוג שלי לא מדויק. העובדה שיש לי המון תוכן היא בעצם בעיה - לא יתרון. איך אני אמורה לפרסם 800+ סיפורים קצרים בלי שהקוראים ילכו לאיבוד? פתאום הבנתי שגם פוסט קצר בפייסבוק, כמו אלה שפרסמתי בהתחלה, הוא בעצם פסקה ולא "פוסט" מלא בבלוג.
בהתחלה חשבתי ליצור פוסט נרטיבי זורם אחד ממקבץ פוסטים, להראות איך עוברים עליי מספר ימים ברצף. אבל משהו לא הרגיש לי נכון. הרגשתי שאני עורכת את התוכן המקורי ומשנה אותו. הקטעים הקצרים איבדו מהאפקט שלהם, והרגשתי שאני מאבדת מהאותנטיות.
מהר מאוד שיניתי כיוון ומצאתי גישה אחרת, שאני באמת מתחברת אליה. בגישה הזו, אני יוצרת פוסטים מאוחדים של סיפורים קצרים באותו נושא או באותו מיקום.
הכוונה היא להציג את המסע שלי באופן כרונולוגי, מעין "ציר זמן" – כך הקוראים יוכלו להבין בדיוק איפה הייתי ומתי, וזה יציג את המסע שלי בצורה קלה להבנה. בנוסף לציר הזמן, יש פוסטים שיש ביניהם קשר נושאי, ולאו דווקא קשר של מיקום או אפילו של אותה שנה.
וכך חשבתי על חלוקה כפולה: פוסטים שעוסקים במיקום מסוים - למשל, כל הפוסטים שלי ממקסיקו יופיעו בעמוד מקסיקו, וכל הפוסטים שעוסקים בתהליך ההתפתחות האישית שאני עוברת יופיעו תחת קטגוריה אחרת. כך הקוראים יוכלו לסנן איזה נושא מעניין אותם או איזה מיקום הם רוצים לקרוא עליו.
נשמע פשוט? זה לא. ארגון התוכן היה אתגר בפני עצמו. הבנתי שאני צריכה לסנן, שלא כל הפוסטים שלי יכולים להתפרסם בבלוג, ומעבר לזה - שלא הכל יכול להתפרסם בבת אחת. זה אומר שאפרסם קודם כל את המיקומים העיקריים כדי שלכל מקום שהייתי בו יהיה ייצוג, ואז עם הזמן אמשיך לפרסם עוד ועוד תוכן, גם לפי מיקום וגם לפי נושא, תוך כדי פרסום שוטף של התוכן העדכני שלי.
האמת, הסתבכתי עם זה כל כך, הלכתי לאיבוד וחשבתי לעצמי - "אם אני מבולבלת, איך אנשים אחרים יבינו את זה?" אבל אז הבנתי שזה רק כי הכל עדיין נמצא בראש שלי ולא מוחשי לפניי.
ברגע שהתחלתי ליצור במחשב - עוד עמוד, עוד פוסט מאוחד - הרגשתי שאני מתקדמת. לאט לאט ראיתי את הכל מתגבש מולי, מקבל צורה וזהות משל עצמו.
בסופו של דבר, אני מבינה שארגון תוכן זו אמנות בפני עצמה. זה כמו לארוז 800 מזוודות ולדעת בדיוק מה לשים בכל אחת, ובאיזה סדר לפתוח אותן. זה תהליך ארוך, אבל אני בטוחה שהתוצאה הסופית תהיה שווה את כל המאמץ.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן