"אפשר לצלם אותך?"
כשנדנדות בדרך הופכות לפורטל לילדות
📍דה נאנג, וייטנאם
עוד לא פגשתי נדנדה שלא התנדנדתי בה.
הרומן שלי עם נדנדות התחיל מגיל מאוד צעיר, כשהייתי הולכת לגן השעשועים עם אחיי הגדולים, עם ההורים, עם סבתא. אני זוכרת את עצמי מתנדנדת בלי הפסקה, מרגישה את הריחוף הזה שמציף את כל הגוף.
מאז עברו הרבה שנים, ואני שמה לב שבכל פעם שאני נתקלת בנדנדה אני חייבת להתנדנד בה. לא רק לרגע כדי לסמן וי, אלא ממש דקות ארוכות בהן אני מרגישה שוב בדיוק את אותה תחושה.
מעניין שזה מרגיש לי כמו מדיטציה קלה, הריחוף הזה. תמיד מעלה חיוך על פניי, תמיד גורם לי להסתכל סביב על העולם מזווית אחרת – מלמעלה למטה ובחזרה, כמו מטוטלת של מחשבות ברגע של שקט.
כנראה שבאיזשהו אופן, זה חלק מהילדות שלי, והנדנדות מהוות שער, פורטל חזרה לאותם רגעים טהורים של אושר. איך אוכל לסרב להפסקה קצרה מהחיים הבוגרים כדי לחזור להיות ילדה, אפילו אם זה רק לרגע?
אני מרגישה שהיקום מפזר עבורי נדנדות לאורך הדרך, כמו במשחק מחשב מוצלח. כמו באותם משחקים, שבהם הולכים במסלול הראשי, ופתאום בצד יש איזו דלת או מעבר קטן, וכשנכנסים דרכו מגיעים לשלב בונוס חבוי? שלב שאין בו אויבים או אתגרים, רק פרסים שאפשר לאסוף? הנדנדות הן המעברים הסודיים האלה בחיים שלי – אוצרות מפתיעים ששווה לעצור ולגלות.
באחד הימים ששוטטתי בטיילת בחוף של דה נאנג, נתקלתי בנדנדה, ומבלי לחשוב התיישבתי והתחלתי להתנדנד. השמש כבר נטתה מערבה, שולחת קרניים כתומות-זהובות על הים, והרוח הקלה ליטפה את פניי בכל תנופה קדימה.
עברו כמה דקות עד שמישהי ניגשה אליי ושאלה אם היא יכולה לצלם אותי.
"בטח," עניתי, מתארת לעצמי שהיא עובדת במסעדה הקרובה וזה טוב לסושיאל שלהם.
האמת היא שפשוט חשבתי על כמה זה נחמד לראות אדם נהנה. כי פשוט ישבתי שם והתנדנדתי כמעט חצי שעה, מביטה בחוף, באנשים, בשמש שהולכת ונעלמת, בחיים עצמם. קרנתי מאושר.
רק חבל שהבחורה שלחה לי את התמונות באינסטגרם, אז האיכות שלהן ממש גרועה. אבל אם תביטו טוב – תוכלו לראות את הילדה המאושרת בעולם, עם רגליים באוויר ושמש בשיער, מתנדנדת חסרת דאגות על קצה העולם.
אולי כולנו, עם כל החכמה והניסיון שצברנו עם השנים, זקוקים לרגעים כאלה של שחרור. רגעים שבהם אנחנו שוכחים מהגיל הביולוגי ופשוט חוזרים להיות ילדים. רגעי חופש שזורים בכל דבר פשוט – כמו נדנדה אקראית בפינה של טיילת.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע