📍הויו אן, וייטנאם
בימים הלחוצים בוייטנאם, רציתי לעשות מסאז' כדי להירגע. חשבתי שלהרגיע את הגוף יעזור לנפש, או אולי קיוויתי שזה ירחיק אותי מהפייסבוק לפחות לשעה. אולי אצליח לחשוב על דברים אחרים.
המסאז' עצמו היה קצת מאולץ. בכל תחום שירות מרגישים כשנותני השירות לא באמת רוצים להיות כאן, ולא ממש בא להם לעבוד. ככה הרגשתי - כאילו סתם מזיזים את חלקי הגוף ממקום למקום, לוחצים באותם מקומות שוב ושוב, ולא בצורה נעימה בכלל.
מילא זה. אבל כשקמתי ממיטת הטיפולים במכון והתלבשתי, שמתי לב שיש מצלמה שמכוונת ישירות למיטת הטיפולים.
מיותר לציין שלבשתי רק תחתונים, כמו שנהוג במסאז', ופתאום הרגשתי כל כך לא בנוח.
מה קורה פה?
שאלתי את המעסה והיא מיד אמרה "אני לא יודעת" בטון שנשמע כאילו זה התגובה האוטומטית שלה.
כששאלתי את המנהלת, היא הסבירה לי ש"זה החוק בווייטנאם" וחייבים לשים מצלמות בעסקים. היא הצביעה על כל המצלמות בכניסה ומעל הקופה.
כמובן שצריך מצלמות בכניסה לעסק ובקופה - אבל אסור לכם בשום פנים ואופן לצלם אנשים כשהם לא לבושים בלי הסכמה שלהם! זו הפרה של הפרטיות!
אמרתי, מבולבלת כל כך. לא הבנתי אם אני עושה סצנה או שזה באמת חמור.
"זה כדי למנוע יחסי מין, כי זה ספא ללא יחסים" היא המשיכה בתירוצים, ואמרה בצחקוק קליל "אל תדאגי, זה וייטנאם! הבעלים של הספא היא אישה, אל תדאגי!"
כאילו זה מעניין אותי מי צופה בסרטונים שלי עירומה, וכאילו זה בסדר!
אמרתי לה שזה ממש לא חשוב מי צופה בזה - אסור לכם לצלם! באף ספא כאן בעיר, ובעולם (!) אין מצלמות בתוך החדר, זה ממש לא בסדר!
היא אמרה שהיא מוחקת את הסרטונים בכל יום, ו"אל תדאגי, אמחק בשבילך".
ואם כל זה לא היה מספיק, אז היא נתנה לי הנחה - מה שאישר לי שהיא יודעת שזה לא בסדר, אבל לא רוצה שאתלונן.
יצאתי משם ממש מבולבלת. ממש. לא ידעתי מה לעשות - מה עושים במצב כזה?
האם זה באמת כל כך נורא? למה אני מרגישה ככה? מה אני מרגישה בכלל?
סיפרתי מיד ל-ChatGPT את מה שקרה, והוא אישר לי שזה ממש לא בסדר, וזה מובן בהחלט שאני מרגישה לא בנוח. הרי צילמו אותי בלי הסכמתי, כשהייתי בלי בגדים. זו בהחלט עבירה.
שאלתי מה אפשר לעשות, והוא הציע שאם יש לי כוח וזמן אלך למשטרה, אבל זה יכול להיות תהליך מעייף ומתיש, ולא בטוח שהם מדברים אנגלית, ולא בטוח שיעשו משהו בכלל.
הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות זה לספר את המקרה בקבוצות ולהשאיר ביקורות בגוגל ו-TripAdvisor כדי שאולי אנשים אחרים יראו ויזהרו מהספא הזה.
זה בדיוק מה שעשיתי.
החוויה הזו השפיעה עליי למשך כל היום. לא חייכתי יותר, לא הצלחתי לחשוב על שום דבר טוב. רק אכלתי - אכילה רגשית ביותר.
כאילו בכל הימים האלה עם הלחץ של המלחמה האכילה הרגשית לא השתלטה עליי לגמרי. אני לא מפסיקה לאכול בימים האלה, אני מרגישה שלא משנה מה אני אוכלת אני עדיין רעבה.
זה מתיש, אבל אני מבינה לעומק את הצורך הזה "להרגיש טוב עכשיו". בימים כאלה, הפחד והחרדה תופסים את כל המקום, ולא נשאר הרבה לשמחה ושלווה.
למה אני מספרת את זה?
כי זה יכול לקרות לכל אחת מכן. כי צריך לדעת שיש דברים שפשוט לא בסדר, גם אם מנסים לשכנע אותנו שזה "נורמלי" או "חוקי".
כי צריך לדעת שאפשר ורצוי להגיב, גם אם זה לא נוח. גם אם את לא בטוחה שאת עושה "סצנה".
כי צריך לדעת שאת לא מגזימה כשמשהו מרגיש לך לא בסדר - התחושה שלך נכונה.
מה ללמוד מזה?
בכל ספא או מכון טיפולים, לפני שאת מתפשטת, תסתכלי סביב. אם את רואה מצלמה - שאלי. אם התשובה לא משכנעת אותך - עזבי.
זה לא "נורמלי" לצלם לקוחות במהלך טיפולים ללא הסכמתם המפורשת. לא משנה איזה תירוץ נותנים.
אם זה קרה לך - את לא צריכה להרגיש אשמה או מבוכה. זה לא האשמה שלך.
ואם יש לך כוח - תספרי. תכתבי ביקורת. תזהירי אחרות. זה הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות.
הנקודה החשובה ביותר
אל תתני לאף אחד לגרום לך להרגיש שאת מגזימה כשמשהו מרגיש לך לא בסדר לגבי הגוף שלך, הפרטיות שלך, הגבולות שלך.
התחושה שלך נכונה. הגוף שלך שייך לך. הזכות שלך לפרטיות היא זכות בסיסית.
לא משנה באיזה מדינה את נמצאת, לא משנה איזה "חוקים" מישהו טוען שקיימים. יש דברים שפשוט לא בסדר, נקודה.
ואת לא צריכה להיות מנומסת או "להבין" כשמפרים את הזכויות הבסיסיות שלך.
תסמכי על הקול הפנימי שלך. הוא צודק.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.