לפני שתצללו אל הסיפורים, הנה קצת רקע:
אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, עוזרת לאמא במטבח, מסתכלת המומה איך היא לוקחת כמה מרכיבים פשוטים והופכת אותם למשהו קסום. ריח החלה המתוקה מתערבב עם הריח של גבינה צהובה נמסה בשבת בבוקר - זה היה הריח של אהבה, של בית. כבר אז הבנתי שאוכל הוא הרבה יותר מסתם דבר שאוכלים כשרעבים. אוכל הוא שפת האהבה שלי.
לאורך הדרך, גיליתי שאני זוכרת מקומות דרך הטעמים שלהם. כמו בסרט 'אפקט הפרפר', כשאשטון קוצ'ר חוזר לרגעים דרך תמונות, ככה אני חוזרת לרגעים דרך טעמים. כל פאד תאי מזכיר לי את יום הולדת 70 של אבא, הרום המתובל ששתיתי אחרי יום עבודה ארוך במלבורן, הפיצה שהרגיעה אותי אחרי שפספסתי טיסה. הזיכרונות האלה לא רק בראש, הם ממש בקצות האצבעות, על הלשון, בתחושות שמציפות אותי כשאני נתקלת שוב באותם טעמים.
כשאני רוצה להכיר תרבות חדשה, הדבר הראשון שאני עושה הוא ללכת לשוק המקומי. יש משהו אותנטי בשווקים שאי אפשר למצוא במקומות אחרים. בין הדוכנים הצבעוניים, הרעש, הריחות, והאנשים המקומיים - שם אפשר להרגיש את הדופק האמיתי של המקום. בין אם זה שוק מינדיל ביץ' בדארווין או השווקים של בנגקוק - ניסיתי לטעום הכל, גם אם לפעמים לא הייתי בטוחה מה אני אוכלת.
במלבורן, מצאתי פסטיבלי אוכל תוססים וסיורי יין שהם ממש כמו מסע במכונת זמן. בין דוכני הגבינות והשוקולדים לכרמים הירוקים של יארה ואלי, גיליתי שהחיבור בין אוכל ויין הוא כמו סיפור אהבה מושלם.
מה שריגש אותי במיוחד היו הפנים של האנשים מאחורי היצירות – זה מזכיר לי למה אוכל הוא הרבה יותר מסתם אוכל - הוא תשוקה, הוא אמנות. למדתי שבדיוק כמו היין, שמשתנה בין אזור לאזור בגלל האדמה והאקלים, כך גם אנחנו – אותם מרכיבים בסיסיים, אבל הסביבה והידיים שמטפלות בנו הופכים אותנו למי שאנחנו.
בתי קפה הם הבית השני שלי בכל מקום חדש שאני מגיעה אליו. כבריסטה עבדתי במגוון בתי קפה בעולם. כל מקום לימד אותי משהו אחר על קפה, אבל יותר מזה – על אנשים. הידע הזה משנה את החוויה שלי כשאני נכנסת לבית קפה חדש; אני מיד רואה את מאחורי הקלעים. ועכשיו, כנוודת דיגיטלית, בתי קפה הפכו למשרד הנייד שלי. אני בוחרת אותם בקפידה – לא רק לפי איכות הקפה, אלא גם לפי האווירה.
הרקע שלי כברמנית מעניק לי זווית ראייה מיוחדת. בכל עיר חדשה אני מחפשת את הברים הנסתרים, את הקוקטיילים הייחודיים לאזור, ואת הטוויסט המקומי על קלאסיקות. אני מזהה מיד אם הברמן באמת מחובר למה שהוא עושה, או אם הוא פשוט מעביר משמרת. וכשאני נתקלת בברמן אמיתי, תאמינו לי, זה כמו לפגוש אמן במיטבו.
אחד מרגעי השיא במסע שלי היה בשייט לסידני - מסעדת יוקרה שגרמה לי להרגיש כמו המלכה אליזבת' בעצמה, ובופה עשיר שמשתנה כל ערב, וגרם לי להתבייש קצת בתיאבון שלי, אבל לא מספיק כדי להפסיק.
המסע הקולינרי שלי לימד אותי שכמו שאנחנו אוכלים, ככה אנחנו חיים - ואני אוהבת לטעום הכל, לספוג הכל, ולהישאר רעבה לעוד. כאן, בקטגוריה הזו, אני רוצה לקחת אתכם איתי למסע בין טעמים וריחות, תרבויות ומנהגים, שמחות וגעגועים. כי אוכל הוא יותר מסתם אוכל - הוא סיפור, הוא היסטוריה, הוא אהבה.
כאן תמצאו סיפורים קצרים העוסקים בטעמים, קוקטיילים, קפה, ואהבה (לאוכל), במסגרת מסע חוצה גבולות 🌎(רביעי).
בנוסף, תוכלו לעקוב אחר מסע בזמן 🕰️(שני) המציג את המסע בסדר כרונולוגי, ולחוות את הרגעים הכי אותנטיים שלי במסע יומי 📆 (זמין לשבוע בלבד!) .
חזרו לכאן לגלות עוד על המסעות הקולינריים שלי והאנשים שפגשתי דרך טעמים חדשים.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.