המסע האנושי
לפני שתצללו אל הסיפורים, הנה קצת רקע:
לפעמים, היופי האמיתי של המסע אינו במקום, אלא באנשים שאנחנו פוגשים בדרך. בכל פינת רחוב, בכל בית קפה, מסתתר סיפור אנושי שמחכה להתגלות.
כאינטרוברטית מוצהרת, אני מוצאת את עצמי במצב מעניין – אני אוהבת את הלבד שלי, ממש מחבקת אותו. האנונימיות של ערים זרות נותנת לי את החופש להיות עם עצמי, להתבונן בעולם מסביבי בלי שמצפים ממני להשתתף. אני יכולה לשבת שעות בבית קפה, לצפות באנשים, לכתוב, ולאסוף רגעים ומחשבות. זה יתרון עצום בחיי הנדודים – היכולת להיות נוכחת ונסתרת בו-זמנית.
אבל הנה הפרדוקס – דווקא בגלל שאני בוחרת בקפידה את האינטראקציות שלי, הקשרים שאני כן יוצרת בדרך הם עמוקים ומשמעותיים במיוחד. האנשים שאני פוגשת הם הסיבה שאני ממשיכה לנדוד, למרות הקשיים.
אני נזכרת בזקנה בפארק במלבורן שהתיישבה לידי. איך בלי לשים לב צללנו לתוך בשיחה של שעה, בה היא שינתה את הפרספקטיבה שלי על החיים בצורה שאף נוף מרהיב לא הצליח. או הברמן בפיג'י שתוך כדי הכנת קוקטייל, סיפר לי על חלומו להיות עורך דין. בלי לדעת, הוא העניק לי את האומץ לחלום גדול יותר.
הקשרים האנושיים במסע שלי מפתיעים אותי כל פעם מחדש. שבוע אחרי שהגעתי למלבורן, מצאתי בן זוג למרות שזה היה הדבר האחרון שתכננתי. הוא היה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע – מישהו שהראה לי צדדים חדשים בעצמי ולימד אותי שיעורים חשובים על מה שאני רוצה, ועל מה שאני ממש לא.
שנה אחרי, כשהגעתי לטאונסוויל בצפון אוסטרליה, כל הסימנים הראו שאני מוכנה לאהבה, ופתאום מצאתי אותה, ממש בדירה ממול. הבנתי שלפעמים אהבה לא צריכה להיות לנצח כדי להיות משמעותית.
המסע לימד אותי שקשרים משמעותיים אינם נמדדים בזמן – חברות מצ'ילה, ונצואלה, ואיטליה, הן נפשות תאומות שפגשתי במקרה; שהפכו לעוגן רגשי למרות המרחק; ולימדו אותי מהי חברות אמיתית. כל אחת מהן נגעה בחיי בדרך שקשה להסביר, כאילו יש חוט בלתי נראה שקושר בין נשמות.
דרך האנשים האלה חוויתי תרבויות בעומק שלא הייתי מגיעה אליו לבד. אפילו כשהמילים כשלו, מצאתי חיבור – כמו עם הבריסטה מאינדונזיה, שדיברנו על חלומות ושאיפות מעבר למחסום השפה. לפעמים אני חושבת שזה אפילו עדיף ככה – כשהמילים לא מפריעות, ורק העיניים מדברות.
התרבות הישראלית שלי מלווה אותי בכל מקום. להיות ישראלית בעולם זה לחיות במתח תמידי – בין גאווה לבושה, בין שייכות לזרות. יש רגעים שאני מעדיפה לשתוק כששואלים אותי "מאיפה את?", ויש רגעים שזה פותח שיחות מרתקות.
בסופו של דבר, המפגשים האנושיים האלה הם האוצרות האמיתיים שאני אוספת. לא תמונות, לא מזכרות, אלא רגעים של חיבור אמיתי. אלה האנשים שעיצבו את הדרך שבה אני רואה את העולם, ואת עצמי בתוכו. הם מזכירים לי שגם כשאני נהנית מהבדידות שלי, החיבור האנושי הוא שהופך את המסע למשמעותי.
כאן תמצאו סיפורים קצרים על האנשים המיוחדים שפגשתי במקומות וזמנים שונים במסע, במסגרת מסע חוצה גבולות 🌎(רביעי).
בנוסף, תוכלו לעקוב אחר מסע בזמן 🕰️(שני) המציג את המסע בסדר כרונולוגי, ולחוות את הרגעים הכי אותנטיים שלי במסע יומי 📆 (זמין לשבוע בלבד!) . חזרו לכאן לקרוא על המפגשים האנושיים שמשנים את הדרך בה אני רואה את העולם.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.