המסע המקצועי
לפני שתצללו אל הסיפורים, הנה קצת רקע:
כשאנשים שואלים אותי "מה את עושה בחיים?", התשובה שלי מורכבת הרבה יותר ממה שהם מצפים. עשור מאחורי הבר בתל אביב לימד אותי כל מה שאני יודעת על החיים. שיחות עם זרים בשתיים בלילה, קוקטיילים שמספרים סיפורים, ולקוחות שהפכו לחברים. זה בעצם מה שדחף אותי לצאת לדרך – כשפתאום הבנתי שמה שחיפשתי כל הזמן היה מתחת לאף שלי.
ברים הם שפה בינלאומית שאני דוברת ברמת שפת אם. ברגע שאני עומדת מאחורי הבר, אני לא רק מכינה משקאות – אני שומעת סיפורים, יוצרת קשרים, נהיית חלק מהחיים של אנשים בדרך שלא ציפיתי. כשעבדתי בבר בטאונסוויל, אוסטרליה, לא חלמתי שדווקא שם אמצא אהבה.
במלבורן, עבדתי בתור בריסטה וגיליתי את העיר עם הקפה הטוב בעולם. שם פגשתי בריסטות שקפה עבורם זה יותר מאוויר לנשימה. הלקוחות הקבועים הפכו למשפחה השנייה שלי. בהתחלה זה היה רק "היי, כרגיל?", ואחרי כמה שבועות כבר ידעתי הכל על כל אחד מהם, ומה שהכי ריגש אותי זה לדעת שלא הייתי שקופה עבורם.
אבל בין אדי האספרסו והקוקטיילים, חלום הנוודות הדיגיטלית תמיד היה שם, מחכה בסבלנות שאבחין בו. זה היה כמו פאזל שהחתיכה האחרונה שלו התגלתה פתאום - הכתיבה. מאז שיצאתי למסע והתחלתי לכתוב, הבנתי שהתשובה הייתה מתחת לאף שלי כל הזמן. שוב, כמו עם האירוח, מצאתי את הייעוד שלי במקום שלא חיפשתי במודע. כאילו הנפש שלי תמיד ידעה מה היא רוצה, ואני פשוט הייתי צריכה להגיע לנקודה הנכונה בחיים כדי לראות את זה בבהירות. ברגע הזה, הבנתי שהגיע הזמן לקפוץ למים העמוקים - להפוך את החלום הישן הזה למציאות.
בכל בוקר כשאני מתעוררת, אני מיד מסתערת על המחשב. אני מעבירה את רוב השעות ביום בכתיבה, בהגשמת החלום שלי, כמו מכורה אמיתית. לא משנה אם אני באמצע סיור, או הכנת אוכל במטבח, יש רגעים שאני פשוט חייבת לעצור הכל ולכתוב מחשבה לפני שהיא תברח לי.
התחלתי לכתוב כדי להישאר מחוברת לאנשים הקרובים אליי, אבל לאט לאט גיליתי שהכתיבה היא הרבה יותר עבורי. היא כמו שער ישיר לתת מודע שלי, שמרשה לעצמו לקחת פיקוד ולהתבטא בחופשיות. דרך המילים, אני עוברת תהליכי נפש עמוקים ומגלה על עצמי דברים שלא ידעתי. משהו שלא העזתי לעשות במשך 29 שנה, כי פשוט מעולם לא שאלתי את עצמי "מה את רוצה?".
אני מאמינה שדווקא הרגעים של הבלאגן, הפחדים והאתגרים הם אלו שחשוב יותר לשתף מאשר התמונה המושלמת. איבדתי את האמון במה שאני רואה ברשתות, ודרך הכתיבה שלי אני מנסה לשמר את האותנטיות שנותרה בעולם הדיגיטלי שלנו. כי המסע האמיתי רחוק מלהיות מושלם, ובדיוק בגלל זה אני אוהבת אותו.
אחרי שנתיים וחצי של מסע עולמי, קיבלתי את ההחלטה המפחידה ביותר – לעזוב את משרת הבר לטובת בלוגרית במשרה מלאה, לסמוך על היקום, ובעיקר על עצמי. הדרך לא הייתה פשוטה. כל יום מביא איתו אתגרים חדשים – להתנהל לבד, לתחזק אתר, לפרסם תוכן, לשווק את עצמי. אבל אני מרגישה שסוף סוף מצאתי את הנתיב המקצועי שמאפשר לי להיות הכי אני.
דרך הכתיבה הבנתי שאני יכולה להגשים לעצמי חלומות, וזה אולי הדבר היקר ביותר שהיא העניקה לי. במסע המקצועי שלי, אני משתפת את הדרך שעברתי – מהמשמרות ארוכות מאחורי הבר, דרך הבקרים המוקדמים כבריסטה, ועד לחיים של יצירת תוכן ועבודה מרחוק. כאן תמצאו את המאבקים, ההצלחות, הכישלונות והתובנות שצברתי בדרך להגשמת החלום להיות נוודת דיגיטלית. ואולי, אולי תמצאו בסיפורים שלי קצת השראה למסע המקצועי שלכם.
כאן תמצאו סיפורים קצרים על המסע שלי מברמנית-בריסטה לבלוגרית במשרה מלאה, במסגרת מסע חוצה גבולות 🌎(רביעי).
בנוסף, תוכלו לעקוב אחר מסע בזמן 🕰️(שני) המציג את המסע בסדר כרונולוגי, ולחוות את הרגעים הכי אותנטיים שלי במסע יומי 📆 (זמין לשבוע בלבד!) .
חזרו לכאן לקרוא איך אני מוצאת את האיזון בין עבודה לחופש ומה למדתי מאחורי הבר ומכונת האספרסו.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.