החיים בצד השני של טולום: בין מפואר למאתגר
טולום היא עיר של ניגודים. מצד אחד, ביץ' קלאבים יוקרתיים, אנשים יפים, ומוזיקה שלא מפסיקה. מצד שני, בורות ענקיים בכבישים, חשיכה מוחלטת בדרך הראשית, וגוף שפתאום מחליט שהוא לא משחק יותר.
ככה נראים החיים האמיתיים בטולום, מעבר לתמונות המושלמות באינסטגרם. כשהגעתי אליה שוב בסוף דצמבר, ידעתי שזה יהיה הרגע שיסגור את המעגל, ארבעה חודשים של מסע במקסיקו. מה שלא ידעתי הוא כמה הימים האלה ילמדו אותי על הכאוס המהמם שהוא החיים בתנועה.
📍 טולום, מקסיקו | 30/12/2022
יש על מי לסמוך
סאגת המלון: לעומת פלאיה, טולום מחולקת לשני אזורים—הדאון טאון והחוף, שרחוקים אחד מהשני בערך 6 ק"מ. מה שאומר שצריך דרך להתנייד, בין אם זה מוניות, קולקטיבו, אופנוע או אופניים, אבל לא בהליכה. לפני חודשיים (!) סגרתי דרך בוקינג לינה במלון סלינה, שנמצא על החוף בטולום—מיטה בחדר מעונות נשים של 10 מיטות.
מה חשבתי לעצמי? אין לי מושג. חשבתי על המיקום, כי סלינה ידועים במיקומים הכי טובים בכל העולם, ולראיה, המלון בתפוסה מלאה ממזמן. אבל אחרי התחקיר שעשיתי, הבנתי שאני מעדיפה לקחת מלון בדאון טאון ולשכור אופנוע כדי להגיע לחוף ולפסטיבל. ביטלתי את הסלינה.
נכנסתי לאפליקציה בשם cozy cozy, דרך פרסומת. כתוב שהיא משווה את כל אתרי התיירות—בוקינג, Airbnb, Expedia וכו'. נשמע מעולה.
האפליקציה הפנתה אותי לאתר VERBO, דרכו סגרתי מלון על הרחוב הראשי בדאון טאון, אבל בקצה שלו. המועד מתקרב. ביקשתי מבעל הדירה את הכתובת המדויקת, והוא שולח לי מיקום ממש אחר ממה שהופיע באתר—מרחק של 3 ק"מ, בדיוק באמצע בין הדאון טאון לחוף.
מה?! מיד הסברתי לו את הבעיה, ופניתי לתמיכה של האתר, שביקשו הוכחות לדבריי. הגיוני. הרצתי שוב את המלון בחיפוש באפליקציה, ואכן—המיקומים שונים. שלחתי להם סרטון-צילום-מסך, וביקשתי החזר כספי.
ההזמנה כבר למחר. איך אמצא עכשיו חדר נורמלי, במחיר נורמלי, במיקום שאני רוצה, בשיא העונה בטולום—יום לפניי?! כל מה שעובר לי בראש זה: "איפה אני צריכה להיות? מה היקום מתכנן לי?"
נכנסתי ל-Airbnb, ראיתי דירה שנראית מעולה, במיקום הכי טוב שיכולתי לבקש—בלוק אחד מהרחוב הראשי, מרכז של המרכז, ויותר זול מהמקום הקודם. וואלה, הופתעתי. סגרתי את הדירה הזו בלב שלם ומאושר, מוכנה לטרוף את טולום—ביס אחר ביס.
📍 טולום, מקסיקו | 31/12/2022
ביץ' קלאבס
אחת האטרקציות הפופולריות פה בטולום היא מועדוני ביץ' קלאב יוקרתיים. יוקרתיים, כי הכניסה המינימלית אליהם עולה 120$, חצי מהסכום ניתן לשימוש עבור אוכל ושתייה. יש אזורים מוגדרים לבודדים ולקבוצות, לפי כמות האנשים. האדם הראשון שרואים בכניסה הוא שוטר, ומאחוריו בחור שמציע לקנות סמים. בואו נגיד שהוא לא לוחש בכלל. היי נרקוס.
כשיושבים באזור החוף, אפשר לראות רוכלים מכל מיני סוגים מביאים את מיטב הסחורה שלהם, כדי שלא תצטרכו לקום מהכיסא כדי לקנות. כולם כאן יפים ויפות. להתבונן באנשים הולכים על החוף מרגיש כמו תצוגת אופנה. כולם מצטלמים כל הזמן, ורק אני בולסת כמו בהמה. וואו, כמה שאני נהנית.
טולום זו עיר מלאה בקסם וסטייל, ומי שלא עוקב אחרי הנורמות—נשאר מאחור. תמיד שמעתי דיבורים על הסטייל הזה, ולא הבנתי מה המהומה, אבל ברגע שמגיעים לכאן זה צורם.
אני בטוחה שגם פריז, למשל, גורמת לאותה תחושה—כזו מלאה בשיק והשפעה סוחפת. (סליחה, אני פשוט בתחילת העונה השלישית של "אמילי בפריז".) כמובן שאופנה היא ממני והלאה, ואני מאוד נהנית להיות אני, אבל לצפות מהצד זה בהחלט מעניין.
העיר מהממת ביופייה, הכול נעשה בטוב טעם, ועם זאת, יש פערים שמזכירים לי שאני עדיין במקסיקו. כמו למשל בורות עצומים באמצע הכביש—הייתי אומרת בולענים, אבל אני צריכה שתאמינו לי. או זה שבדרך הראשית לחוף יש רק נתיב אחד לכל כיוון, ואין תאורה בכלל.
זה ממש מסוכן—במיוחד עם האופנוע, ועם אופניים זו התאבדות. אבל עם מונית? זה אומר להגיע רק למחרת, כי הפקק מגיע עד מעבר לאופק.
בערב הסתובבתי בברים המדהימים ולגמרי ראיתי את עצמי נשארת לגור כאן. הכרתי אנשים כל כך מעניינים ומגוונים, והבנתי שאני במקום שמתאים לי—כי מי שמגיע לכאן חושב כמוני, אחרת לא היה מגיע.
📍 טולום, מקסיקו | 03/01/2023
משכך כאבים וקדימה
ישנתי כל היום. הצצתי בפלאפון, שהזכיר לי שאני ביום 4 מתוך 8 בטולום. קמתי נחושה. אני בפאקינג טולום! מה נראה לי?! תתאפסי על עצמך, ומיד! אולי הגוף שלי חלש, אבל הנפש שלי הכי חזקה בעולם. גוף יקר, נתתי לך יומיים לנוח, הבנתי את הרמז—מדינת עולם שלישי והכול, אבל אני צריכה כאן פוש אחרון, מאמץ קבוצתי.
סליחה אימוש, אבל נשארו לי ארבעה ימים במקסיקו, ואני הולכת לחגוג אותם בכל הכוח. לקחתי את האופנוע (ומשכך כאבים) ונסעתי. לא יודעת לאן, לאזור החוף, נראה מה יקרה. הגעתי למסעדה סופר מגניבה (ומלאה—כבר סימן טוב). ישבתי על הבר והזמנתי קוקטייל. צוות הבר סופר נחמד ומקצועי, דיברנו על אלכוהול וקיבלתי צ'ייסר מזקל חינם. וואו, שכחתי כבר איך זה מרגיש. בישראל, בכל בר שיושבים בו, בכל שעה ביום, תוך כמה דקות מקבלים צ'ייסר ערק או משהו בסגנון. כאן זה לא נהוג, לכן ההפתעה.
המשכתי לטייל, ומכל מקום שמעתי מוזיקת טכנו מעולה, בעיקר ממסעדות. איזה מגניב! בדיוק במקומות כאלה הייתי רוצה לברמן. הגעתי לביץ' קלאב סופר מפורסם, VAGALUME. הייתה שם מסיבה עם מוזיקה בין הטובות ששמעתי לאחרונה. האנרגיה הייתה מדהימה, הנה שוב החיוך. טולום, אני מאוהבת בך!
📍 טולום, מקסיקו | 06/01/2023
יציאה דרמטית
כשיצאתי מהמסיבה לכיוון האופנוע, גיליתי שאבד לי צרור המפתחות—של האופנוע והדירה יחד. אשקר אם אגיד שלא נלחצתי. השעה 8 בבוקר, תכננתי הכול במסודר כדי להספיק לעשות צ'ק-אאוט, ולתפוס את האוטובוס של 11 לשדה התעופה. דיברתי עם בעל הדירה, ומעבר לסכום סמלי על המפתח, אין בעיה—"תגיעי ונפתח לך."
הבעיה היא הקטנוע, שאני אמורה להחזיר היום, והפיקדון שהשארתי עבורו במזומן. מחברת ההשכרה אמרו שהבחור עם המפתח הספייר יכול להגיע רק בסביבות 10—שזה מאוחר מדי עבורי. הבהרתי את הבעיה, וסיכמנו שאשאיר את הקטנוע שם, והם יעבירו לי את הפיקדון באפליקציה.
חזרתי במונית במחיר תיירים מוגזם לכל הדעות. אני מודה שבמשך שעה רצו לי בראש המון תרחישים נוראיים על איך אני מפספסת את האוטובוס ואת הטיסה. אבל ברגע שהתחלתי לזוז, הבנתי שהנזק הוא רק כספי, והכול יהיה בסדר. בדיוק אז קיבלתי מייל שהטיסה שלי נדחתה בשעתיים, וככה אפספס את טיסת ההמשך. מי רוצה בכלל רגע דל?
עכשיו אני בדרך לשדה התעופה. כנראה צריכה לכתוב כמה מילות סיכום, אבל לא. אני לא רוצה. מסרבת להאמין שאני לא קמה מחר בבוקר במקסיקו, שלא אשמע ספרדית בכל מקום, שזה באמת נגמר.
טוב, בסדר… אז בכל זאת כמה מילים. היום, כשאני עוזבת את מקסיקו, אני שמחה על החוויה הזו. אני יכולה להגיד שזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים.
איזה מסע. מרגישה שעברתי כל כך הרבה, בזמן כל כך קצר. זהו, נגמרו להם ארבעה חודשים—בין המשמעותיים שחוויתי בחיים. זה לא נאום סיכום, כי אני בהכחשה מוחלטת. לא באמת מאמינה שמחר אני בגרמניה הקפואה.
זו אולי פרידה, אבל אני לא עצובה. עטפתי את עצמי בדברים להתרגש מהם, והם גוברים על העצב. נכון, אני עוזבת את המקום הכי מדהים בעולם (כנראה), אבל הולכת לפגוש את המשפחה שלי, שהתגעגעתי אליה כל כך.
מקסיקו לימדה אותי המון. גם אם לפעמים השיעורים היו פחות נעימים, אני עדיין מעריכה אותה. בטוחה שעוד אחזור לכאן. מסקרן אותי לדעת מתי.
המסע שלי בטולום, כמו המסע כולו במקסיקו, היה מלא בניגודים. חיפשתי מקום מושלם לישון, ובמקום זה קיבלתי שיעור על גמישות וזרימה. חיפשתי חוויה אסתטית בביץ' קלאב, וקיבלתי תזכורת שבתוך כל הזוהר הזה, עדיין יש בורות בכביש ותנאים שמזכירים לך איפה אתה נמצא. כשגופי התמרד, למדתי שיש בי כוח שמעולם לא ידעתי שקיים.
עזבתי את טולום עם שני לקחים עיקריים: הראשון הוא שאין חוויה מושלמת - תמיד יהיו אתגרים, הפתעות, ורגעים שלא תכננת. והשני, שאולי חשוב יותר, הוא שלא משנה מה קורה, איכשהו הכל מסתדר בסוף. וגם כשיש תקלות, הן פשוט חלק מהדרך. האמת היא שדווקא הניגודים האלה, הרגעים הלא מושלמים, הם שהפכו את המסע הזה לכל כך אמיתי, לכל כך שלי.
עוד סיפורים ממקסיקו:
🌴 רוצים לחוות את טולום בעצמכם?
הסיפור הזה דיבר על הניגודים של טולום - הביץ’ קלאבים המפוארים מול הכבישים עם הבורות, סאגת המלון, והאתגרים של החיים האמיתיים בעיר הזו.
אם אתם מתכננים את הטיול שלכם ורוצים לדעת איך להימנע מהתקלות שעברתי - איפה באמת כדאי לישון, איך להתנייד בעיר, ואיזה ביץ’ קלאבים שווים - יש לי מדריכים שיעזרו לכם:
→ איפה לישון בטולום
למדתי את זה בדרך הקשה - תוכלו ללמוד מהניסיון שלי
→ מדריך החוויות המלא של טולום
כל מה שצריך לדעת על העתיקות, הסנוטות, והחוויות הייחודיות
הסיפור נותן את האמת הלא מסוננת.
המדריכים נותנים כלים להצליח.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.