🎬 לפעמים הסיפור ממשיך להיכתב גם אחרי שהוא נגמר – בסוף הפוסט מחכה קטע מאחורי הקלעים, לחברי המסע הסודי בלבד.
📍הוי אן, וייטנאם
אחת האטרקציות הכי פופולריות בהוי אן, ובוייטנאם בכלל, היא סדנת בישול וייטנאמית, כי האוכל הוייטנאמי הוא פשוט מעולה לכל הדעות. אפשר למצוא מגוון מחירים, תלוי בחבילה שלוקחים - מקורסים פשוטים על גדות הנהר ועד סדנאות יוקרתיות עם תפריט של 50 מנות לבחירה שיכולות להגיע ל-50 דולר לאדם.
אני מודה שפזלתי לרגע לקורס יוקרתי כזה כי ראיתי ברקע של התמונות שיש מזגן, אבל מאוד רציתי לעשות את השייט בסירת הקוקוס המפורסמת. אז שחררתי לרגע מהמזגן, בתקווה שלא אתחרט על זה.
לא התחרטתי לרגע.
זו חוויה מיוחדת במינה - שילוב של שוק מקומי, שייט בנהר בסירות קוקוס, וכמובן הבישול עצמו. ככה מכירים את מאחורי הקלעים של המטבח הוייטנאמי, שומעים הסברים על ההבדלים בין סוגי האטריות, באזור הקצבייה המקורה בשוק, כל עובדות הקצבייה הן נשים - תובנה שהבחורה הצמחונית בסיור שלנו הייתה הראשונה לשים לב אליה - אולי חיפשה משהו אחר להתמקד בו במקום הבשר האדום סביבנו.
אחרי הסיור בשוק הגענו לנהר ועלינו על סירות הקוקוס המפורסמות. יש כאלו שיגידו שזה גימיק לתיירים, אבל אני חושבת שזו חוויה ממש מגניבה.
עליתי לסירה עם בחורה קנדית מקסימה שמטיילת כאן חודש. מסתבר שהיא יודעת לספור עד 100 בוייטנאמית, וזה מה שגיליתי כשהיא התחילה לדבר עם האיש המבוגר שהשיט אותנו. הוא לא יודע מילה באנגלית, אבל כל כך שמח והתרגש שהיא הבינה את הוייטנאמית שלו, והם ספרו יחד עד 100 בקול.
איך תקשורת כל כך בסיסית ופשוטה יכולה לשמח אדם ולהוות גשר אמיתי בין תרבויות. זה היה הרבה מעבר למספרים - זו הייתה אמירה של "אכפת לי מספיק כדי ללמוד את השפה שלך". זה ריגש אותי לראות מהצד ובהחלט נתן לי השראה ומוטיבציה ללמוד יותר בעצמי.
מה שעוד הדהים אותי בשייט זה שזכיתי לראות את המשרד הכי רחוק בעולם - באמצע הנהר, בחור יושב על סירה עם מחשב נייד. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה כמה אינטרוברט אתה כדי להתבודד כל כך? זה היה ממש מצחיק.
הגענו לאזור העמוס של הנהר, שם התגלה לי משהו שנראה כמו מתקן בפארק שעשועים באמצע הנהר - מעגלים של סירות קוקוס שמתאספות סביב סירה אחת בה יושב תייר וגבר שמסובב את הסירה במהירות מטורפת.
ראיתי את זה כבר בהמון סרטונים ברשתות, וידעתי שזה משהו שאני רוצה לנסות. הוספתי 100K דונג (~14 ש"ח) ועליתי. צילמתי את כל זה עם המשקפיים החכמים שלי, וברגע שתראו את הסרטון תבינו למה זה נקרא 'לונה פארק על המים'.
מומלץ לצפות לפני הארוחה 🥴
מעבר לסרטון הפופולארי שיש לכולם - מישהו מצלם מסירה אחרת - יש לי גם סרטון מיוחד מהסירה עצמה שמראה בדיוק איך זה מרגיש להיות על הסירה תוך כדי הסיבובים המטורפים. זה היה באמת כיף כמו שציפיתי, אבל אחרי דקה שלמה כבר ביקשתי שיעצור כי הרגשתי מסוחררת לגמרי. מזל שעוד לא אכלתי כלום.
בהמשך השייט עצרנו ליד עצים שצומחים מתוך המים, ושלפנו חכות. המדריך קרא לזה "דיג סרטנים", אבל לי זה הרגיש יותר כמו השתתפות בהצגה שכבר רצה כאן פעמיים ביום מזה עשור.
הסרטן הראשון עלה על הפתיון בהתלהבות של שחקן חדש שזה עתה קיבל תפקיד ראשי – אולי היה זה יומו הראשון. הוא נלכד, כמובן, והוכנס לקופסה קטנה.
שניות אחר כך, הגיע הכוכב האמיתי: סרטן גדול יותר, עם צבתות סגולות, שנראה כמו מישהו שחתם על חוזה בבלט הימי של וייטנאם. הוא החליק מהחכה, נחת ישירות לסירת הקוקוס שלנו והביא איתו סצנה שלמה של דרמה – צרחות, בהלה, דפיקות לב – ואז המדריך תפס אותו בדיוק ברגע הנכון, כאילו זה היה חלק מהתסריט.
שניהם הונחו באותה קופסה, ושם – במקום להילחם – הם התחילו להסתובב בעייפות במעגלים, כמו שני שחקנים שחזרו מחזרות ואין להם כוח אפילו להעמיד פנים. מדי פעם עלו בועות קטנות מהפה שלהם, ואני נשבעת ששמעתי את השיחה הבאה:
– "נו באמת, שוב הסצנה עם החכה?"
– "כן... תיירים חדשים. תזרום."
– "אתה מתכוון שוב לעשות את הקטע עם הבועות? זה כל כך 2020."
– "מה אתה רוצה? זה מה שהקהל אוהב."
– "אני צריך לדבר עם הסוכן שלי."
"תכף משחררים אותנו, נכון?"
– "ברור. רק תחייך לצילום ואל תצבט אף אחד, נמאס לי מהתלונות."
כמה דקות אחר כך, שוחררו חזרה למים, בטח אל מאחורי הקלעים שלהם בין שורשי העצים, להחליף תלבושת ולחכות לקבוצה הבאה. ואני, לרגע, תהיתי אם זו בכלל לא מלכודת – אלא דיל: הם מקבלים ארוחה על חשבון הבית, ואנחנו בידור אינטראקטיבי עם סוף טוב לכולם. מה שנקרא: win-win.
אני יודעת שרובכם לא אורזים עכשיו תיק לוייטנאם, אבל אם אתם סקרנים מה מחכה פה מעבר למסך - הנה משהו שמצאתי, אולי זה יאיר לכם פינה חדשה בעולם.
סדנת במבוק, סדנת יצירה בעור, סדנת הכננת קפה, סדנת גילוף בעץ, סדנת צורפות, סדנת רקמה, סדנת יצירת סכינים, סדנת קדרות, סדנת ציור, סדנת הכנת כובעים מסורתיים, סדנת בשמים, סדנת קוקטיילים, סדנת הכנת מנורות מסורתיות (הפופולארית ביותר), ואפילו סדנת רכיבה על בפאלו
הגענו למטבח הפתוח על גדות הנהר, והבנתי שאת האווירה הזו שום מזגן לא יכול להחליף. הבריזה מהנהר עזרה קצת, אבל בעיקר הייתה שם אווירה מיוחדת.
תחילה למדנו את מאחורי הקלעים של המטבח הוייטנאמי - תהליכי הכנת חלב אורז והפנקייקים המפורסמים שמכינים ממנו, והתנסנו בהכל בעצמנו. החל מטחינת האורז כחומר גלם ראשוני עד הפיכתו לחלב, הכל כמובן בעבודת יד.
השפית המקסימה שלנו דיברה אנגלית יפה מאוד והייתה ברורה ואדיבה. היא הסבירה איך לעשות כל מנה, וזה היה קצת מלחיץ - את ההוראות הראשונות זכרתי בקלות, אבל הוראות למנה שלמה זה כבר היה גדול עליי. כמוני, הרבה פרצופים נראו מבולבלים וענו "לא" כשהיא שאלה אם אנחנו זוכרים הכל.
"אל תדאגו, אני כאן איתכם" - אמרה והרגיעה אותנו.
על השולחנות היו מונחים בסדר מופתי כל המצרכים - התבלינים בשורה, הגזייה, וכל הכלים. זה היה כל כך נוח וקל, ומעניין להבין שהדברים שאנחנו אוכלים עשויים מכמה מרכיבים פשוטים.
למדתי טכניקה שתישמר לי לנצח: לא לטבול את דפי האורז במים! זו הייתה הפתעה גמורה. במקום זה, השפית ייעצה לטבול רק את קצוות דף האורז העגול בתנועה סיבובית כמו גלגל, להניח על משטח העבודה, ולהרטיב את כף היד ואיתה להרטיב קלות את דף האורז משני הצדדים. זה היה ממש נוח לעבודה!
תחלנו עם הספרינג רול המפורסם, וזה היה כל כך קל! אבל הכוכב של הקורס היה ללא ספק רוטב חמאת-הבוטנים-סויה המדהים. לא חשבתי שרוטב יכול להיות כל כך טעים - והסוד שלו הוא שן שום מעוכה ומטוגנת קלות. יאמי!
שום הוא המרכיב העיקרי במטבח הוייטנאמי, ואולי בגלל זה אני אוכלת את האוכל הוייטנאמי כל כך בתאבון. קשה למצוא מנות וייטנאמיות ללא שום, ואולי בגלל זה הם אנשים בריאים.
ברקע הכנו גם מרק פו עם בשר - הדבר הראשון שעשינו זה לתת לבשל את הבשר בישול ארוך עם חומץ תפוחים, מלח, פלפל ורוטב דגים. השפית הוסיפה: "זה מאוד בריא לגוף, אבל אל תריחו את זה", ואמרה ש"היום נבשל את הבשר שעה וחצי בגלל זמן הקורס, אבל כשאתם מבשלים בבית תנו לו לפחות 5 שעות". תהיתי אם אי פעם אבשל משהו במשך 5 שעות.
למדנו לעבוד עם צ'ופ סטיקס ארוכים לבישול, ואפילו איך להקפיץ בשר בצורה שיצאו להבות מהמחבת. אחרים הצליחו יפה, אבל אני לא הייתי סבלנית מספיק לחכות שהמחבת שלי יעלה עשן, והכנסתי את הבשר מוקדם מידי. לא הייתה להבה, לצערי.
בישלנו גם קרפ וייטנאמי שנראה כמו טאקו, ונודלס עם בשר וירקות שהיה פשוט מעולה. הכל היה כל כך כיף וטעים! יצאנו שבעים מאוד.
בסוף הקורס קיבלנו קובץ עם כל המתכונים שהכנו כדי שנוכל לעשות זאת שוב בבית, וסט צ'ופ סטיקס ארוכים לבישול במתנה.
המתכונים המלאים עם כל הפרטים מחכים לכם בקטע מאחורי הקלעים.
יצאתי משם עם בטן מלאה, צ'ופ סטיקס חדשים, ותחושה שזה היה אחד הימים הכי טובים שהיו לי כאן.
רוטב חמאת-בוטנים-סויה: נתראה בקרוב! 🥢
הסרטון הזה צולם דרך המשקפיים החכמים שלי של Meta Ray-Ban . זה הכלי האהוב עליי כדי לתעד רגעים בדיוק כמו שאני רואה אותם – ולשתף אתכם במסע.
רבים שואלים אותי עליהם, אז צירפתי כאן את הדגם המדויק שאני משתמשת בו.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע
חלק מהקישורים בסיפור הזה כוללים קישורי אפיליאייט – אם תבחרו לקנות דרך הקישור שלי, זה לא עולה לכם יותר, אבל עוזר לי להמשיך לכתוב כאן ולחלוק איתכם את המסע.