סצנות נבחרות מהסרט של חיי
"מי אני?" שאלה פשוטה. תשובה מורכבת
"כשאתה על ערש דווי והחיים שלך מבזיקים לנגד עיניך, ודאי שזה יהיה סרט ששווה לצפות בו."
זה לא סתם ציטוט שנתקלתי בו פעם – זו המנטרה שמנחה כל החלטה בחיי. אני באמת מדמיינת את המשפטים שיופיעו בכתוביות של סרט חיי, את הפסקול שילווה את הסצנות הדרמטיות במיוחד.
לפעמים אפילו מסיטה את המבט לעבר המצלמה הדמיונית (תמיד בצד שמאל, קצת למעלה) כאילו אומרת לצופים העתידיים "אתם רואים מה קורה פה?"
מה, לכם אין את המצלמה הדמיונית הזאת שאתם מביטים בה ברגע של הארה או תסכול?
הפוסט הזה הוא טריילר קצר לסרט שעדיין מצולם – סצנות נבחרות שחושפות מי אני באמת. לא סיכום עלילה, לא ביוגרפיה מסודרת, אלא הצצה לרגעים שעיצבו את הדמות הראשית במסע שלה.
סצנה ראשונה: ההחלטה
📍 תל אביב, ישראל | ספטמבר 2022
הסתיימה לה 'שנת הכסף'. שנה בה גרתי בלב תל אביב, עבדתי בתור מנהלת בר, והגעתי למשכורות של 14k, 15k ואפילו 16k נטו. למרות שכ''ד של 4,500 על דירת חדר, וחיים בעיר היקרה בעולם, הצלחתי לחסוך כמעט 150 אלף.
דווקא כשהגעתי לשיא המשכורת, אז פתאום מצאתי את עצמי שוב בצומת בחיים. אותה צומת שקופצת לביקור כל כמה שנים בה שאלתי את עצמי מה אני באמת רוצה.
בד''כ התשובה הייתה 'עוד כסף/בטחון כלכלי' או משהו כזה. לא הפעם. הכוכבים עבדו כפולות וגרמו לי להבין שזה הזמן להגשים חלום. זה לא חלום מפואר או מסובך, זה אפילו דיי קל, פשוט משהו שלא היה לי אומץ לעשות עד עכשיו ותמיד היה 'תירוץ' אחר. נשמע מוכר?
'אני רוצה לברמן על איזה חוף במקסיקו'.
זו הייתה התשובה הפעם. לטוס בכיוון אחד, להתחיל את המסע שלי, לחיות על מזוודה, להסתפק במועט, להכיר אנשים, להמשיך משם ללא משנה לאן, לגלות את העולם.
זה נשמע מדהים פשוט לעזוב הכל ולטוס לאיזה חוף, אבל האמת היא שכנראה כל כך רציתי את זה שסידרתי לעצמי חיים שקל לעזוב. החיים לימדו אותי לא לסמוך על אף אחד, שרוב היחסים הם אינטרס, ושרוב האנשים יאכזבו אותך.
אני לא פוחדת ללכת לאיבוד או לחזור לארץ אחרי חודש ולומר שזה לא בשבילי. יש רק משהו אחד שאני חוששת ממנו, וזה שאכיר מישהו שיגרום לי לרצות להישאר. ואז לא אדע איך.
🎬מאחורי הקלעים: אנשים שואלים אותי איך אזרתי אומץ. האמת היא שלא צריך אומץ כדי לעשות משהו שרוצים בכל הלב. התכוננתי לרגע הזה, אבל לא כמו שאתם חושבים - לא בתכנון המסלול או קריאת מדריכים, אלא ביצירת חיים שקל לעזוב. מה שנראה כמו קפיצה פתאומית היה בעצם תהליך הדרגתי ומחושב.
סצנה שניה: השקיפות
📍 מלבורן, אוסטרליה | אפריל 2023
אני חוגגת את השנה הזו כשנה הכי משמעותית בחיים שלי. גיל 30. אם הייתם אומרים למאיה הצעירה שאת יום הולדת 30 היא תחגוג באוסטרליה, היא בטח הייתה מתמוגגת מאושר כי הבינה שבאמת הגשימה את החלום.
כמה עברתי בשנה הזאת, קילומטרים, יבשות, מדינות, שפות, ערים, דירות, עבודות, תרבויות, מסיבות, אסונות, חוויות. אני חושבת שבסוף, מה שנשאר איתי הכי הרבה, אלו דווקא האנשים. הסיפורים שלהם, זה מה שמצאתי שהכי מעניין אותי, ועכשיו מבינה כמה הסיפור שלי מעניין אותי.
לפעמים אני לא מכירה את עצמי, כאילו לא מאמינה, עדיין אחרי חצי שנה שיצאתי לדרך, באמת עשיתי את זה. מאיה של היום היא האדם הכי אמיץ שאני מכירה, ואפילו כנראה משוגעת. אחרת אין הסבר אחר לטירוף הזה שנקרא החיים שלי, ועוד בחרתי במודע לשתף הכל, אבל הכל, בפומבי.
קיבלתי הרבה עצות, לשתף רק חלק מהדברים, ושלא הכל נועד לפייסבוק, אבל אני מאמינה בשקיפות, ואני לא מוזיאון. לא אראה רק את החלקים הקשים, ולא רק את את המוצלחים. זה הסיפור שלי, זאת אני, וזה מה שקורה לי, לטוב ולרע.
🎬מאחורי הקלעים: השקיפות היא הבחירה האמיצה ביותר שעשיתי. לא הבריחה מהבית, לא הקפיצה מהמגדל, אפילו לא הצלילה עם הכרישים - אלא ההחלטה לחשוף הכל, ללא פילטרים. כן, זה מפחיד. אבל יש בזה גם שחרור עצום. כשאנחנו כבר לא מנסים להציג רק את החלקים ה"מושלמים", אפשר סוף סוף לנשום.
סצנה שלישית: האסרטיביות
📍 טאונסוויל, אוסטרליה | אוגוסט 2023
אני מרגישה שמשהו קרה לי כאן בטאונסוויל. מעבר לקטע עם תלוש המשכורת והמשטרה, אני מגלה כאן צד אסרטיבי בעצמי שלא ידעתי שקיים. ארחיב לומר שלא רק שלא היה קיים, אלא שזה משהו שתמיד קינאתי באחרים שניחנו בתכונה הזו, וידעתי שאיני כזאת.
מאז שאני קטנה אני זוכרת את כולם אומרים לי ''את צריכה להיות יותר אסטריבית.'' אני הסכמתי איתם, ובתוכי ידעתי ש'אין לי את זה'. אני נחמדה מידי, גם כשאני אומרת 'לא' זה תמיד עם חיוך (בגלל זה לא היו מאמינים לזה).
אסרטיביות משמע להציב גבולות, מה שהיה בעייני כטיפוס על האוורסט, כי אף פעם לא למדתי איך. אסרטיביות זה אומר לדעת מה אני רוצה, וכאן לגמרי איבדתם אותי. אסרטיביות זה להיות חד משמעית, ומאז שאני זוכרת את עצמי התשובות שלי היו בין 'לא יודעת' לבין 'נראה'.
בעבודה אמרתי "אני רוצה להיות ברמנית בבר קוקטיילים." לא "אשמח אם", לא "אולי אפשר", אלא "אני רוצה", ואז תמכתי את הטיעון: "אתה מתכוון לבחור הזה שבקושי יש לו ניסיון? אני הרבה יותר מתאימה ממנו, ראית את הרזומה שלי, אני מעולה במה שאני עושה, תן לי להוכיח לך."
למחרת סידור העבודה פורסם, קיבלתי 3 משמרות בבר הקוקטיילים (שפתוח ארבעה ימים בשבוע) ועוד משמרת בבר המרכזי. מרגישה שפיצחתי עוד פ'יצר בחיים, וכמה חיכיתי לו, וואו.
🎬מאחורי הקלעים: לפעמים השינויים האמיתיים הם השקטים, אלה שלא מצלמים בסלואו מושן עם מוזיקה דרמטית ברקע. הם קורים בשיחות קטנות, ברגעים של החלטה פנימית. זיהיתי דפוס אחד שהכי עיכב אותי בחיים - חוסר היכולת לומר בקול רם "אני רוצה". כאילו עצם האמירה הזו היא לא לגיטימית. כשהשתחררתי ממנה, הרגשתי שנפתח בפניי עולם חדש של אפשרויות.
סצנה רביעית: הכתיבה
📍 מלבורן, אוסטרליה | נובמבר 2023
המסע שלי ברחבי העולם לא היה רק מסע גיאוגרפי. בכל מקום חדש שהגעתי אליו, גיליתי חלק חדש של עצמי. כל אתגר שהתמודדתי איתו חשף עוד שכבה באישיות שלי.
הכתיבה הייתה המפתח. כשהתחלתי לתעד את החוויות שלי, לא רק את מה שראיתי, אלא גם את מה שהרגשתי וחשבתי, התחלתי לראות את עצמי בבהירות שלא הכרתי.
לפעמים זה מפחיד - לגלות צדדים בעצמך שלא ידעת שקיימים. אבל יש בזה גם משהו משחרר. כי ברגע שאתה מכיר את עצמך באמת, אתה יכול להתחיל לקבל את עצמך.
פתאום הבנתי דברים על עצמי שתמיד היו שם, אבל לא ראיתי. הבנתי למה אני נמשכת לדברים מסוימים, מה באמת חשוב לי, ואיך אני רוצה לחיות את חיי.
🎬מאחורי הקלעים: הכתיבה היא המראה הכי כנה שיש לי. כשאני כותבת, אני לא יכולה לברוח מעצמי. המילים מחייבות אותי להתעמת עם האמת שלי - גם כשהיא לא נוחה, גם כשהיא מביכה. אבל בכל פעם שאני מעזה לכתוב את האמת הזו, אני מרגישה שאני הופכת לקצת יותר שלמה עם עצמי.
המשך יבוא...
כשהתחלתי את המסע הזה, לא היה לי מושג שאהפוך להיות בלוגרית. לא ידעתי שאגלה כל כך הרבה צדדים חדשים בעצמי. לא תיארתי לעצמי שאתם תהיו חלק מהסיפור שלי.
אבל זה הקסם של חיים בתנועה - הם מפתיעים אותי שוב ושוב.
לפעמים אני מדמיינת מה הגרסה של לפני שנתיים של עצמי הייתה חושבת על מאיה של היום. האם היא הייתה מזהה אותי? אולי כן, אולי לא. אבל אני בטוחה שהיא הייתה מתרגשת לדעת לאן המסע יוביל אותה.
אז אני מזמינה אתכם להישאר איתי למסע המתמשך. הרי בכל יום נכתב פרק חדש, ובכל מקום נרקמת סצנה חדשה.
אחרי הכל, הסרטים הטובים ביותר הם אלה שאי אפשר לדעת מה יקרה בסצנה הבאה.
המסע הזה ממשיך! קראו את החלק השני של הסיפור הזה כאן: סצנות נוספות מהסרט של חיי
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.