ההבדל בין רדיפה למשיכה - חלק 1
לפעמים שינוי קטן בשגרה יכול להוביל למפגשים הכי בלתי צפויים
📍דה נאנג, וייטנאם
באחד הימים בדה נאנג, שברתי את שגרת העבודה שלי, ולא ידעתי כמה מפתיע הולך להיות היום הזה.
התעוררתי ב-10, מאוחר מאוד עבורי. החלטתי לקחת את היום באיזי, שהפעם במקום להתארגן ומיד ללכת לבית קפה עם הלפטופ, קודם אלך לאכול ארוחת בוקר נחמדה, אלך לים לכמה שעות, ואעבוד בשעות אחר הצהריים. מנסה לתרגל שגרה אחרת.
ארוחת הבוקר הייתה מעולה. אני קצת מכורה למקום שנמצא ברחוב המקביל, גם בגלל האוכל, וכן, גם בגלל השם - Bikini Bottom. זו מסעדה בסגנון בובספוג - ויש בה פשוט הכל!
ההמבורגרים שלה זה סימן ההיכר (והם מאמת מעולים!), אבל התפריט מכיל כל כך הרבה עמודים ויש שם ארוחות בוקר, צהריים, קוקטיילים, ובאמת הכל. כך ש"נאצלתי" לחזור מספר פעמים ולאכול את כל המנות המדהימות שרציתי.
אחרי קרואסון ממולא בביצה מקושקשת ובצלי שאלוט, המשכתי ללכת לחוף. כאמור, 3 דקות הליכה.
באמצע ההליכה הזו, נעצר לידי גבר על קטנוע תוך כדי שהוא שואל אותי "מה נשמע?" ברוסית.
חייכתי, כי הוא בוודאי לא חושב שאני רוסייה, אבל זו דרך נחמדה לשבור את הקרח ומן הסתם להצהיר על מוצאו.
"מה שלומך?" הוא שאל שוב באנגלית.
"טוב תודה" עניתי, תוך כדי שהוא מוריד את הקסדה.
"את ממש מוצאת חן בעייני! אשמח להכיר אותך!" הוא היה ישיר.
"אני בסדר, תודה בכל מקרה" מנסה להמשיך בשלי.
"רגע! חכי! קחי את האינסטגרם שלי! אני גר פה, ממש אשמח שניפגש!" הוא התעקש.
"מה כבר יכול להיות?" חשבתי לעצמי, והחלפנו אינסטגרם.
"אשלח לך הודעה!" הוא הצהיר בזמן שהתחלתי ללכת.
"לאן את הולכת? לחוף הזה?" (מצביע על החוף שמולנו) "אפשר להצטרף אלייך??" הוא צעק בזמן שהתרחקתי.
"לא היום!" צעקתי בחזרה.
המשכתי ללכת בטיילת, כי מצאתי את החוף האהוב עליי בכל העיר - Maia Beach. ולא (רק) כי אני קשורה אליו רגשית, אלא כי הוא היחיד שיש בו דיג'יים שמנגנים מוזיקה טובה!
העברתי כמה שעות כשהשמש בצבצה מבעד לעננים לפרקים, והים היה גלי במיוחד.
כשניגשתי לפלאפון, הוא היה פתוח על עמוד האינסטגרם שלו.
14K עוקבים. הוא בלוגר טיוילים.
"מצחיק אדון יקום" צחקתי בקול, מרגישה מובסת שעכשיו הוא פתאום כן מסקרן אותי.
אחרי הצהריים הגיע הזמן לעבוד, ובעודי יושבת בבית קפה קיבלתי הודעה ממנו.
טוב, זו לא הייתה ממש הודעה. זה היה מבול של הודעות.
במהלך השעות הקרובות הוא פשוט שטף אותי בגשם של הודעות, על כמה שהוא רוצה שניפגש. ואם בהתחלה שיתפתי עם זה פעולה, לאחר מכן כבר הרגשתי לא בנוח עם הדברים שלו.
באופן ממש מוזר, עצרתי הכל וזיהיתי את זה, והחלטתי לומר לו, ולהציב גבול.
כל כך לא אופייני לי. או שאולי עכשיו כן?
הוא מיד התנצל והסביר את עצמו, ועוד מבול של הודעות הגיע. וכשתיאמנו ציפיות הסכמתי להיפגש.
"8 ב-Maia Beach?" הצעתי, תוך כדי שאני נזכרת במאיה שכל מה שידעה להגיד זה "מתי / איפה שבא לך".
"כן, מעולה" הוא אמר והשעה הייתה 6.
הגעתי לשם בזמן, כי אני כזו. בכניסה היה שלט שהמקום סגור לקראת מסיבת צוות לעובדים. "כמה נחמד!" חשבתי לעצמי, נזכרת בערבי צוות בתור ברמנית.
עברו 7 דקות עד ששלחתי לו הודעה.
עברו עוד 5 דקות עד שהבנתי שהוא לא מגיע.
לא ידעתי שהערב שלי רק מתחיל, ואת החלק השני של הסיפור על ההבדל בין רדיפה למשיכה, אספר בפוסט הבא...
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע