פוסט יום הולדת! 🎉
היום אני חוגגת 32, וסוף סוף הבנתי למה באמת הגעתי לעולם
📍האנוי, וייטנאם
📱 טיפ טכני: חלק מהלינקים בסאבסטאק עובדים טוב יותר בדפדפן. אם לינק לא נפתח, פשוט לחצו על "צפייה בדפדפן" באפליקציית המייל או העתיקו אותו ישירות לדפדפן.
אני בדרך כלל מארגנת את הפוסטים שלי מראש. יש לי כל כך הרבה מה לשתף, ואני אוהבת סדר וארגון, אז זה רק מתבקש. הפעם, בפוסט יום ההולדת הזה, משהו שונה. לא תכננתי אותו הרבה זמן מראש - כתבתי אותו השבוע ולא בדיוק היום, אבל הוא בהחלט ספונטני. חיכיתי לרגע הנכון, למילים שיזרמו באופן טבעי. התלבטתי רבות - מה ראוי לכתוב ביום ההולדת שלי? איזה מסר אני רוצה לשתף ביום משמעותי כזה?
לאורך השנים פגשתי אנשים רבים שמבטלים את חשיבות יום ההולדת: "זה סתם עוד יום, לא עושה מזה עניין". אבל התפיסה הזו תמיד הרגישה לי מנותקת. איך אפשר להתייחס ליום שבו הגעתי לעולם כאל יום רגיל? זהו היום המדויק שבו התחלתי את המסע שלי כאן, הרגע שסימן את תחילת הנוכחות שלי בעולם.
יום ההולדת הוא חלק בלתי נפרד מהמהות שלי, נקודת עוגן בזהות שלי. וכפי שגיליתי כשלמדתי על תרבות בני המאיה במקסיקו – תאריך הלידה נושא משמעות עמוקה הרבה יותר, הוא מרמז על היעוד האישי שלנו בעולם הזה.
לאחרונה קראתי שוב את ה"פוסט הנעוץ" שלי, זה שמופיע בראש העמוד הפייסבוק כבר שנתיים וחצי. זהו הפוסט הראשון שכתבתי, החלון הראשון לנשמה שלי. בפוסט ההוא הזכרתי את תרבות בני המאיה, אבל מעניין שמעולם לא בדקתי מה היעוד האישי שלי לפי לוח השנה שלהם. כשהבנתי זאת, ישבתי מיד לחפש.
התוצאות היו מרתקות. כמובן שמצאתי מגוון פירושים - בסופו של דבר מדובר באסטרולוגיה, ואין אמת אחת מוחלטת. אבל מה שמצאתי נגע בי מאוד. לפי המסורת של בני המאיה, אנשים שנולדו בתאריך שלי נועדו להיות גשר בחברה - אנשים שמנהיגים דרך השראה ולא סמכות, שמבינים את הדברים הלא-נאמרים, שמחברים בין עולמות.
קריאת המילים האלה יצרה בי רגע של הארה. הרגשתי שמישהו סוף סוף מצליח לבטא במילים פשוטות את מה שהרגשתי תמיד בפנים. כאילו ידעתי את התשובה כל הזמן, אבל רק עכשיו היא מקבלת שם וצורה מוחשית.
כשהתחלתי לכתוב פוסטים בפייסבוק, חשבתי שהמטרה שלי היא פשוט לעודד אנשים לצאת ולגלות את העולם. אבל מה שהייתי הכי רוצה זה לגרום לאנשים לעשות את מה שהם תמיד חלמו לעשות. אצלי זה לנדוד בעולם, אבל כל אחד והחלום שלו. הרי חלומות לא נועדו להישאר במגירה – יש סיבה שאנחנו רוצים את מה שאנחנו רוצים.
התחברתי במיוחד למושג "גשר". בעבר הייתי מתארת את עצמי כ'צינור' - מישהי שפשוט מעבירה מידע, נופים, חוויות מעולם אחד לאחר. אבל המטאפורה של גשר עשירה ומדויקת הרבה יותר. גשר לא רק מעביר, הוא מחבר. הוא מאפשר מעבר בטוח בין שני צדדים שאחרת היו נותרים מנותקים. הוא הופך את הרחוק לקרוב, את הזר למוכר, את הבלתי אפשרי לאפשרי.
פתאום הבנתי למה גשרים תמיד נראים לי מרשימים, ולמה הם גורמים לי לרצות לטפס עליהם, כמו טומנים סוד ומבטיחים נוף מרהיב מהפסגה. אולי הם פשוט מהווים את האמת הישירה שכדי לקבל תמורה צריך להתאמץ.
את יום ההולדת ה-32 שלי אני חוגגת כשאני חיה את החיים שתמיד חלמתי עליהם. לפעמים אני צובטת את עצמי - האם זה באמת קורה? האם באמת הצלחתי לסלול את הדרך הזו? כשאני מתבוננת אחורה, אני רואה שיצאתי למסע הזה בדיוק בנקודת הזמן הנכונה. כל החלקים בחיי התחברו יחד ואפשרו לי להיות מוכנה. תמיד ידעתי שאני לא בנויה להישאר במקום אחד.
שנים ניסיתי להשתיק את הקול הפנימי הזה. הסביבה שסביבי הראתה לי שיש מסלול חיים "נכון" - ללמוד, לעבוד במקצוע יציב, להתחתן, להביא ילדים, ולהמשיך בשגרה. שכנעתי את עצמי שאוכל להסתפק בחיים ה"רגילים" האלה עם תוספת של חופשות מדי פעם. אבל בתוכי ידעתי שזה פשוט לא מספיק.
הרגשתי צורך לחוות את העולם בדרך אחרת, לחיות בתנאים שלי. משהו בפנים התנגד לרעיון שהגעתי לעולם רק כדי למלא תפקיד שהחברה הכתיבה. רציתי יותר מהחיים, משמעות שתואמת למי שאני באמת.
היום, ממרחק של זמן ומקום, אני אסירת תודה שמצאתי את האומץ להקשיב ללב שלי, לסמוך על האינטואיציה שלי למרות הפחד והאי-ודאות. לא עזבתי את הבית עם תוכנית מסודרת או ידיעה ברורה שאהפוך לנוודת דיגיטלית. פשוט קניתי כרטיס טיסה, עזבתי הכל, ואמרתי לעצמי "נראה מה יהיה". והיום אני מבינה - זו הייתה הדרך שבה סללתי לעצמי את הנתיב לחיים שתמיד רציתי. איזו מתנה גדולה יותר יכולתי לבקש? אני חיה את החלום שלי.
רק השבוע חגגתי הישג משמעותי נוסף - הגעתי לתמיכה של $100 בבלוג שלי, תוך פחות מחודש מאז שאמרתי לעולם שאני מאמינה שהכתיבה שלי שווה כסף! זה קרה בזכות אנשים שבחרו לתמוך במסע שלי, שראו ערך במילים שלי, שהבינו את המשמעות של הדרך שאני הולכת בה.
מה שאני כן יכולה לבקש כעת היא העזרה שלכם להמשיך בדרך הזו. במשך שנים, כשנשאלתי מה אני רוצה לקבל במתנה ליום ההולדת, הייתי עונה "לא יודעת" - ואז בהכרח מתאכזבת ממה שקיבלתי. בשנים האחרונות שיניתי גישה והתחלתי לבקש במפורש, להצביע בדיוק על מה שאני רוצה, לשלוח קישורים לאנשים שאוהבים אותי, בתקווה שירצו לשמח אותי.
לצערי, גם אז לרוב התאכזבתי. אבל הניסיונות האלה לימדו אותי שיעור חשוב - אני צריכה לקחת אחריות על האושר שלי, לא לתלות אותו באחרים. השנה, אני משמחת את עצמי. המתנה שבחרתי לעצמי היא קרוז יום בהאלונג ביי, אחד משבעת פלאי עולם. אל תדאגו, זה עלה רק $55 - מתנה צנועה אבל מלאה במשמעות.
אבל זו לא המתנה האמיתית.
היום, ביום ההולדת ה-32 שלי, אני נותנת לעצמי את המתנה הגדולה ביותר שאי פעם העזתי לתת לעצמי - הכרה בערך שלי.
אני מכריזה בהתרגשות עצומה שאני פותחת את אופציית המנויים בתשלום לסאבסטאק!
זה צעד ענק עבורי. אני בעצם צועקת לעולם: "אני מוכנה לשלב הבא בחיים שלי!" מוכנה להפוך את התשוקה שלי למקצוע אמיתי. מוכנה להעניק לנוודות, לכתיבה ולהשראה שאני מעבירה מקום של כבוד בחיי ובעולם.
זה מרגיש כאילו פתאום הגוף והנשמה שלי מתיישרים לחלוטין. כאילו כל הדרך הארוכה שעברתי, כל הלבטים, כל הרגעים של ספק עצמי, כל הניסיונות להסתיר את הרצונות האמיתיים שלי - כל אלה הובילו אותי לרגע הזה בדיוק. לרגע שבו אני מכריזה: "כן, החלום שלי שווה, הדרך שלי שווה, אני שווה."
לפתוח את המנויים בתשלום זו הצהרה. זו אמירה שאני מאמינה בדרך שלי מספיק כדי לבקש מאחרים להשקיע בה. זו הבנה שהמילים שלי יוצרות ערך אמיתי בעולם, ושיש אנשים שמוצאים בהן משמעות, שמוצאים בהן השראה ואולי אפילו את האומץ לרדוף אחרי החלומות שלהם.
וממכם, אם קראתם עד כאן, אני רק יכולה לבקש שתמשיכו לקרוא, שתמשיכו לעקוב אחרי הסיפור שלי, שתהיו שותפים למסע הזה. ואם אתם מרגישים שהמילים שלי מעשירות את חייכם, ואם אתם רוצים לתמוך בחלום של מישהי שמעזה לחיות בדרך שלה - אני אהיה אסירת תודה אם תצטרפו למנויים בתשלום.
ואני? אני בטוחה שאמשיך, כי פשוט אין לי ברירה אחרת. אמשיך לחקור את העולם, אמשיך לכתוב על החוויות שלי, אמשיך לגשר בין עולמות שונים, כי זה היעוד שלי בעולם הזה. והתמיכה שלכם היא שנותנת לי את אותה דחיפה קטנה של אמונה שלפעמים כולנו זקוקים לה.
אז הערב, אכבה את הנר מעל עוגת יום ההולדת שלי ואבקש משאלה אחת פשוטה: להמשיך לעשות בדיוק את זה - לחקור, לכתוב, לגשר, לחבר עולמות. כי גיליתי את הדבר הנדיר שכולנו מחפשים - את הדרך שלי, את המקום שבו החלום והיעוד נפגשים. והיום, עם פתיחת המנויים בתשלום, אני לא רק הולכת בדרך הזו - אני בונה אותה, מרחיבה אותה, ומזמינה אתכם לצעוד בה איתי.
בשנה שעברה, ביום הולדתי ה-31, כתבתי על המהפך שעברתי - איך הפסקתי לחכות לאחרים ולקחתי אחריות על החגיגות שלי. ממסיבה בקומה ה-89 במגדל במלבורן ועד רשימת המתנות שהפכה לרשימת מטרות אישיות - שיתפתי איך הבנתי שהאושר של יום ההולדת תלוי בי, ולא בציפיות מאחרים. קראו את הפוסט המלא כאן
המתנה המשמעותית ביותר עבורי ביום ההולדת היא לדעת שאני יכולה להמשיך ליצור ולחבר בין עולמות. כל תמיכה, קטנה כגדולה, עוזרת לי להמשיך במסע הזה ולהביא אליכם עוד ועוד סיפורים ממקומות רחוקים.
תודה שאתם חלק מהמסע שלי! 🧡
מי אני | המסע היומי | מסע בזמן | מצפן המסע
היום את בת שלושים ושתיים,
מסעותייך הם סיפור,
של נוודת דיגיטלית,
שיוצרת לה עתיד ברור.
שלוש שנים את מטיילת,
בכל פינה בעולם,
את חוויותייך משתפת,
בסאבסטאק לכולם.
שלוש מאות מנויים קוראים,
כל סיפור שלך מרתק,
מילים שלך קסומות זורמות,
כמו מסע שלא נפסק.
היום נאחל לך מאיה אהובה,
שתגיעי לאלף ויותר,
שכל סיפור שלך ייגע,
בכל קורא, בכל חבר.
שתמשיכי לנדוד, לכתוב,
להגיע רחוק וקרוב,
עם חיוך גדול בלב,
והגשמת כל חלום שאוהבת.
מזל טוב, ילדה יקרה,
אוהבים, גאים בך תמיד,
שתהיי מאושרת, בריאה ושמחה,
ושלעולם לא תפסיקי להעיז!