🎬 לפעמים הסיפור ממשיך להיכתב גם אחרי שהוא נגמר – בסוף הפוסט מחכה קטע מאחורי הקלעים, לחברי המסע הסודי בלבד.
📍הוי אן, וייטנאם
מיד אחרי סדנת הכנת הקפה, הגעתי לאזור הנהר להשתתף בסדנת צורפות. זה היה משהו שמעולם לא ניסיתי, וזה בדיוק מה שמשך אותי. איך זה שבתור מבוגרים אנחנו מפסיקים לנסות דברים חדשים?
הגעתי מוקדם עם חזון ברור - רציתי ליצור שרשרת או צמיד מקסים. אבל המדריכה הסבירה לי בעדינות שמה שאני מבקשת נעשה במכונה, וכאן אנחנו מכינים משהו בעבודת יד, משהו פשוט יותר.
לא כמו בסדנת הבמבוק שהצלחתי ליצור את החזון שלי. הפעם החלטתי ליצור טבעת כסף פשוטה, בהשראת טבעת העלה שיש לי - כזו שאפשר להתאים את הגודל שלה.
התהליך היה קשה יותר מהצפוי. עבודה פיזית אמיתית - רידוד מתכת, חימום, שיוף, חיתוך. כל שלב דרש סבלנות שלא הייתה לי באותו יום, והמתנה בין כל הוראה לבאה.
אולי זה היה קשור לזה שלא באמת רציתי ליצור את הטבעת הזו, ורציתי משהו אחר לגמרי. זה לא כל כך נעים לי להשקיע כסף ואנרגיה במשהו שאני לא שלמה איתו - זו לא אני.
אולי איבדתי סבלנות מהר כי גם הייתי אחרי סדנה אחרת באותו היום. ממש כשנתנו לי את הטבעת אחרי שיצאה מהמכונה המגניבה שהופכת אותה לנוצצת, שילמתי, אמרתי תודה לכולם, ולהתראות.
כנראה שצורפות זה פחות בשבילי, וזה מעולה.
אני יודעת שרובכם לא אורזים עכשיו תיק לוייטנאם, אבל אם אתם מחפשים השראה ל”חוגים למבוגרים”, אולי תמצאו אותה כאן.
סדנת יצירה בעור, סדנת גילוף בעץ, סדנת רקמה, סדנת יצירת סכינים, סדנת קדרות, סדנת ציור, סדנת הכנת כובעים מסורתיים, סדנת בשמים, סדנת קוקטיילים, סדנת הכנת מנורות מסורתיות (הפופולארית ביותר), ואפילו סדנת רכיבה על בפאלו
הרגשתי שאני מתנסה בדברים חדשים שמעולם לא ניסיתי, וזה קצת מרגיש כמו שבגיל קטן הלכתי לחוגים של כל מיני דברים - כדי לבדוק מה אני אוהבת, כדי למצוא במה אני טובה.
איך זה שכשאנחנו מבוגרים אנחנו מפסיקים לעשות את זה? אנחנו כבר לא ילדים, לא הולכים לחוגים, ואולי מפספסים משהו שלא ידענו שאנחנו בכלל אוהבים. או גרוע מזה - מפספסים משהו שהיינו יכולים לגלות שאנחנו לא אוהבים, ולחסוך לעצמנו זמן יקר.
יש משהו משחרר בלגלות שמשהו לא בשבילי. זה חוסך ספקות, זמן, ואנרגיה מיותרת. בדיוק כמו שילדים מנסים פסנתר, בלט, כדורסל וציור עד שהם מוצאים מה שמתאים להם.
אני מרגישה שאני מפתחת את החלק הזה במוח של לנסות דברים חדשים - דברים שלא הכרתי בעבר. זה משפיע עליי בצורה חיובית, אני חושבת מחשבות חדשות, יוצרת קשרים חדשים במוח.
זה לא כמו להגיע למקום חדש כל חודש. הגעה למקום חדש היא אמנם התחדשות, אבל התבנית דומה - אני מחפשת את אותם הדברים בכל מקום: דירה או מלון, כרטיס סים, הכרת השכונה, עבודה מהלפטופ בבתי קפה. נכון שלכל עיר יש דברים אחרים להציע, אבל התבנית היא דומה.
כאן, בהכרת משהו חדש לגמרי שמעולם לא עשיתי, ואין לי מושג איך התהליך נראה ומה השלבים, אני מוצאת את עצמי מגיעה לרובד עמוק יותר של התחדשות. של למידה אמיתית על עצמי.
אולי זה הזמן לחזור לחוגים. לא חוגי ילדים, אלא חוגי מבוגרים שמבינים שהחיים קצרים מדי כדי לא לנסות דברים חדשים.
הסרטון הזה צולם דרך המשקפיים החכמים שלי של Ray-Ban. זה הכלי הכי אהוב עליי לתעד רגעים בדיוק כמו שאני רואה אותם – ולשתף אתכם במסע.
רבים שואלים אותי עליהם, אז צירפתי כאן את הדגם המדויק שאני משתמשת בו.
כל תמיכה קטנה מאפשרת לי להמשיך לחוות עולמות חדשים ולהביא אותם אליכם במילים. לפעמים כוס קפה אחת יכולה לעשות את ההבדל הגדול ביותר.
תודה שאתם חלק מהמסע הזה.
חלק מהקישורים בסיפור הזה כוללים קישורי אפיליאייט – אם תבחרו לקנות דרך הקישור שלי, זה לא עולה לכם יותר, אבל עוזר לי להמשיך לכתוב כאן ולחלוק איתכם את המסע.